אחרי חיפושים רבים מצאתי חלקים שלי מהעבר, עצוב, אבל לא את זה שאני הכי אוהבת.
פורסם לפני 8 ימים ב - 19 ביולי, 2011 בשעה 12:40
אני מתעוררת ומסתכלת ימינה, הוא שוכב על הגב, ראש מוטה ימינה, רגליים פסוקות ואיבר מוטה שמאלה, באלכסון הזה שלו, שגורם לו להראות כאילו הוא קורץ שם למטה.
הוא ישן, נראה שליו כל כך.
אני שולחת יד בודקת... מגששת... הוא מתנפח מעט, מתמצק. הוא לא מתעורר.
אני מסתובבת על הצד ובוחנת אותו, נזכרת בדברים שעשינו זה לזו, רואה סימן כחלחל בזרוע, שיניים על הירך, מסתכלת על עצמי ורואה את אותו הדבר, זה עושה לחייך.
מתחשק לי לגעת ושלא יתעורר.
אני מניחה את היד שלי על הצוואר שלו ומחכה לתגובה. הוא עדיין לא מגיב. מהדקת.
עיניו נפתחות בבהלה, ידו נשלחת לעבר הצוואר. הוא רואה שאני שם מעליו, מחייך, מוריד את היד ומרפה. אני לוחצת עוד. הוא שולח יד אל בין הרגליים שלו, אני רואה שכבר עומד לו. הוא מגיב כל כך מהר לחנק, זה עושה לי להרטיב.
הוא מתחיל להאדים, לנסות להשיג אויר, משתנק, כבר לא מצליח לאונן. אני מבקשת ממנו לשים את הידיים שלו מתחת לישבן, הן מפריעות לי, מנסות להתנגד למרות שהוא רוצה כל כך.
הוא מקבל את המבט המופתע הזה, תמיד יש לו מבט מופתע שנייה לפני שהוא צולל, כאילו הוא לא מבין מה זו התחושה הזו, מה כל התענוג הזה.
הוא צולל. הגוף נהיה רפוי, הידיים מפסיקות להתנגד, העיניים מתגלגלות ואני כל כך מגורה. הוא כל כך מעורר כשהוא נעלם.
אני לוחצת עוד קצת, חיוך מתפרש על פניו. את היד השנייה אני שולחת אל איבר מינו, הוא מטפטף, אני טועמת.
אני שואלת אותו אם הוא זוכר מתי הוא צריך לגמור והוא מהנהן, מתברר שקשה להנהנן כשכף יד מהודקת לך לגרון.
אני מעבירה ליטוף קל, מוחצת מעט את האשכים, מרימה את ידי ומנחיתה אותה בחוזקה על איבר מינו. הוא גומר.
אני משחררת את צווארו, מנשקת את עיניו הפעורות בהנאה, הוא ממלמל שהוא אוהב אותי ושאני אחזור לישון, עוד לילה. מסתובב אלי, מחבק ונרדם.
לפני 13 שנים. 11 באוגוסט 2011 בשעה 11:42
