המון זמן ללא מחשב. ועכשיו הוא חזר. בזמן הזה מצאתי את עצמי כותבת לנייר. עשרות דפים מסתובבים לי בתיק, בחדר, בבר השכונתי (כן, הייתי שיכורה, שכחתי אותם).
אני מניחה שחלק יעלו לכאן, חלק כנראה ישארו איתי, חלק מסתובבים איפשהוא בשכונה. נו, לא נורא, אף פעם לא הייתי בארון.
ואני מתחילה.....
כבר יותר משבועיים שלא היית בתוכי. שכלום לא היה בתוכי. בעיות כאלה ואחרות מונעות ממני להזדיין איתך, לזיין אותך. זה הופך אותי רעבה, מגורה תמידית, כנועה, וזה מעורר את הלמעלה שלך.
אתה דומי יותר מהרגיל, לזמן ארוך יותר ובעוצמות גבוהות יותר.
בפעם האחרונה שהיית אצלי יצא ממך משהו שעוד לא פגשתי אצלך. זה התחיל מזה שאמרת שבא לך להכאיב לי קצת, פישקת את רגליי והתחלת לצבוט, לחבוט, למעוך לי את הירכיים הפנימיות. ככל שהמשכת עם זה ראיתי אותך שוקע יותר ויותר לתוך זה, לתוכי. שכבתי שם פאסיבית לחלוטין ואתה המשכת. חזק יותר, מהר יותר. בהתחלה פחדתי שהשותף שלי ישמע, מתישהוא שכחתי שיש לי אחד.
נו, לא נורא, הוא יודע שאני סוטה - שיתמודד.
בשלב מסויים הפכת אותי על הבטן והתחלת לחבוט בצד שמאל של הישבן ואז הודעת שאתה מתכוון להתעלם מצד ימין ולהתמקד בשמאל רק כדי שארגיש אותו מחר כואב יותר - בהשוואה לצד השני. וזה הרטיב אותי ונהייתה בריכה קטנה בתחתונים שלי. התחלת לחבוט, ולנשוך, ולחבוט עוד. ספרתי עד 50 - נראה לי. אתה חבטת כבר הרבה לפני שביקשת שאספור והמשכת גם הרבה אחרי ששכחתי שאני יודעת לספור. ואני שכבתי על הבטן, נוזלת כמו דלי עם חור.
בשלב מסויים אתה בעצמך נכנסת לתוך סוג של טראנס, נשכבת לצידי, הכאבת בעוצמה גוברת והתחלת למלמל את מה שהייתי בשבילך באותו הרגע. עם אצבע בישבן (אולי יותר, אני לא יודעת), מזיינת אותי בקצב מטורף לחשת לי שאתה שמח שאני החור שלך, החורים שלך, הכלבה, השפחה. מילים שבעבר הייתי אפטית לגביהן גרמו לי להרגיש אותך מבפנים. בשלב מסויים, בלי ששמתי לב בכלל, פשוט שכבת לידי, לחשת לי באוזן מה אתה רוצה לעשות בי ומה אתה רוצה שאעשה בך. פתאום אמרת שאתה אוהב שאני זזה כאילו מזיינים אותי למרות שאין אף אחד בתוכי. ואני אפילו לא שמתי לב שאני מזיזה את האגן כאילו אני מזיינת את המיטה שמתחתי.
ואז אמרת לי להמשיך.
פעם ראשונה בחיי שזיינתי כלום, שזיינתי מחשבה. שהייתי בתחתונים, אפילו לא ערומה וזיינתי אויר. ואתה ביקשתי ממני לדמיין אותך מתחתי ולזיין כמו שהייתי מזיינת אותך. וזיינתי חזק ומהר. היד שלך הייתה על השקע שמעל הישבן, דוחקת אותי מהר יותר, חזק יותר.
ואני יודעת שאתה יודע שהייתי קרובה ללגמור רק מהתנועות שלי ומהעובדה שדימיינתי אותך בתוכי. ואז הפסקת.
ושבועיים שלא גמרתי, ואני כמעט לא זוכרת איך קוראים לי.
לפני 12 שנים. 10 בפברואר 2012 בשעה 22:00
