half-way contempt

יושבת מול המחשב וקצות האצבעות שלי מעקצצות. הן רוצות לכתוב אותנו, אותי מולך, לנחש אותי בעיניך, בראשך.
עולה לי בראש הסקס שלנו, ברגע שזה קורה נהיה נעים בין הרגליים.
עולות לנו בראש השיחות הבלתי נגמרות שלנו. כל סוג של מדיה היא צינור לקיום שלנו. רק היונים חסרות, מאיר יהיה מאוכזב.
אני מתחילה להעביר בראש את כל היומיום שלנו, יש לנו כל כך מעט ממנו. כל אקט של נורמה מקרב אותנו עוד קצת אחד לשנייה, מקרב אותנו אל האנחנו.
שלא תחשוב שאני מתלוננת או משהו, אבל אתה לא מספיק לי.
אני צריכה עוד ממך.
אני צריכה עוד הזדמנויות לבדוק אם אתה מתאים, אם אתה במידה שלי. לראות איפה רופף מידי, איפה הדוק. לראות לאן אני בדיוק נכנסת בתוך החיים שלך. אז האצבע שלי מתאימה לך בול לחור בישבן, זה אומר שאני מתאימה לך בול לחיים? או שגם שם נצטרך להתאמן? ללקק טוב, להרטיב, להתאים ורק אז אני אכנס לתוכך לגמרי? או אתה לתוכי...
ואני יודעת שעוד נבדוק, ואני מחכה בסבלנות,
אז לבנתיים,
עד שנצליח לקיים את האנחנו,
רטוב בין הרגליים,
ואתה בטח צמא.