half-way contempt

זה התחיל מזה http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=312004&blog_id=54481

הוביל לזה http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=312315&blog_id=54481

ואז זה http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=312469&blog_id=56785 קרה.

ונראה כאילו זה ממשיך



דובונים

דובוני גומי בוויסקי, נשבעת לכם. ולא תגידו ישבתי עם בחורה. זה גבר, גבוה, נחרץ, קורא דנטה. אבל מה? דובני גומי בוויסקי.
אז הוא עם הוויסקי שלו ואני עם הגינס. והתחלנו מוקדם, כי אני מעמידה פני אירופאית על מנת להסוות את אהבת האלכוהול שלי ומתחילה לשתות כבר בחמש.
הגיע שמונה, הוא כבר שוכח לשים דובוני גומי ואני שוכחת שאני שותה גינס ומוצאת את עצמי עם בלוויני ביד.
רבע שעה אחרי זה, אולי קצת יותר, מי זוכר אחרי 3 שעות רציפות של שתייה, אני מוצאת את עצמי על ארבע, ליד הספה. הוא על הספה, קורא ספר ומתגלגל מצחוק. טרי פראצ'ט הזה מצחיק. או שאת החלק הזה כתב גיימן? ואני לא יודעת מה הורג אותי יותר, העובדה שאני על ארבע, עם הראש לכיוון הקיר או העובדה שהוא יושב וקורא ואני משתעממת על הרצפה.
מי ידע שלהרטיב יכול לשעמם?
פתאום, בלי שום התרעה, נראה לי שבכלל קצת נרדמתי לי שם, הוא זורק עלי אבן. מרוב פליאה אני מתגלגלת מצחוק. חלוק אבן, הוא זרק עלי חלוק אבן. הוא מוזר הבחור, העדפות מעניינות יש לו. הוא בתגובה מופתע מהצחוק שלי ומנסה להרגיע אותי על ידי חבטות בישבן. עם הספר. יש לו גרסא בכריכה קשיחה לכולירע.
הכאוס מתחיל ו5 דקות אחר כך אני מוצאת את עצמי קשורה על ידי חבלים, שרוכים וכל מיני סוגי חוטים אחרים בכל מיני איברים שונים. יד אחת למסעד הכורסא. שנייה לרגל, החזה לצוואר. ממש זריז הבחור.
הוא ממשיך לחבוט בי והישבן שלי מאדים, אני כבר מדמיינת את המלבן של הכריכה על הישבן.
אני מוצאת את עצמי רטובה לחלוטין והמשפט הראשון שיוצא לי מהפה, שנייה אחרי שהוא שלף את עצמו משם זה: "נו, תזיין כבר. אתה הרי מת להוכיח לי שלמרות הדובונים אתה גבר". תוך שניה קצרה הוא מתמקם מאחורי, מתחכך ואני מתחילה לדמיין אותו בתוך כל הרטיבות שלי. הוא מתחכך עוד קצת, עוצר לשנייה, וחודר ישר לישבן. אני זועקת בכאב והפתעה והוא צועק: "מי בחורה עכשיו, הא? מי? דובונים עושים אותי לא גבר? למי כואב עכשיו?" ואני, מתחכמת שכמוני, אומרת לך שגם סטרפאון יכול להכאיב. כאבה לי ההתחכמות הזאת. נראה לי אצלע יומיים.
אתה מתחיל להגביר את הקצב, אני את הקללות. השולט שבך חובט בי, הנשלט מתחרפן מהעובדה שאני יורדת על הגבריות שלך ללא הפסקה.
אתה עוצר לכמה שניות, אני חוזרת לנשום.
ואתה מתחיל. 7 דחיקות ארוכות ואתה מתפרק בתוכי.
אתה נשען עלי מאחור, מתנשם, משחרר אותי תוך כדי ומשכיב אותי לידך. אני רואה אותך שולח יד ארוכה לשקית. אתה פונה אלי, מחייך חיוך מסופק ושואל: "דובון?"