half-way contempt

Miss Hide - מצד אחד אני מאד מבינה אותך - לפעמים זה באמת נראה כאילו עברנו כל כך הרבה... עבדנו כל כך קשה... אז איך זה ש...?

מנגד, אני חוששת שככה זה עם תהליכים. הם מתמשכים להם בקצב שלהם ואפילו שאנחנו אלה שעוברים אותם ואפילו שמדבור במשהו אקטיבי שאנחנו עושים, זה עלול להיראות כאילו לא באמת יש לנו שליטה ואנחנו לא באמת מתקדמים.

אבל זה לא באמת ככה. בשינויים כל צעד קטן הוא משמעותי והדרך (ככל שזה ישמע קלישאתי) חשובה לא פחות מהמטרה.

אז תחזיקי חזק ואל תעצרי, ובעיקר אל תהיי עצובה, כי התוצאות (מה שהן לא יהיו) יגיעו!

נשיקות }{

hrgiger - מצטערת, אבל לדעתי הדרך חשובה פחות, הרבה פחות.
אני לא מבטלת לחלוטין את חשיבות הדרך אבל היא כלי ותו לא.
ועצירה היא לא אופצייה, אף פעם.
רק מתוסכלת, אני מניחה.

hrgiger - את יודעת מה? זה לא מתוסכלת.
אני פשוט מופתעת מעצמי, מאיך שהרציונליות שלי פחתה קצת במקרה הזה. הרשיתי לעצמי להרגיש מבלי לבחון ולפרק לגורמים וכרגיל, בניגוד לבדרך כלל וזה גרם לי לראות לא נכון.
וזה מה שמעציב, העובדה שעבדתי על עצמי.

ניטפיקינג​(נשלטת){מאסטרמיינד} - אין טעם להלחם בתסכול; זה רגש כמו כל רגש אחר, וגם אם קשה לנו להתמודד עם מה שהוא נושא עמו, הוא מאפשר לנו לעצור לרגע ולהתבונן בעצמנו, להבין מה השגנו ומה לא.
את באמת מרגישה שעבדת על עצמך?

hrgiger - אני אתחיל מזה שאני שמחה לגלות אותך בין המגיבים שלי.
ואמשיך מזה שכן, אני באמת מרגישה ככה. העובדה היא שבשום שלב לא עצרתי, הפעלתי את הרציונל הכל כך מפותח שלי. זה מציק לי.
זה מרגיש לי כאילו המיינד שלי משחק איתי משחקים.
אני מפסידה לו.

יואב39 - שולח חיבוק מ'סימה שכמוך:)

hrgiger - עזוב חיבוק, תשלח כבר טלפון.