לפני 227 ימים (לפי הכלוב, בכל אופן) פרסמתי את הפוסט הבא: http://thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=397421&blog_id=56785
זאת הייתה תקופה לא טובה בחיים שלי. עבדתי במקום עבודה לא מעריך ושוחק, ניהלתי מערכת יחסים מבלי להיות נאמנה לעצמי והייתי שמנה. מאוד שמנה.
קצת אחרי זה התפטרתי והתחלתי לעבור תהליך שיהפוך אותי לדוגמנית על יותר מפורסמת מקייט מוס ורזה כמעט כמוה.
לפני חצי שנה ושבוע, בחיל ורעדה, העליתי מול בן זוגי את הקשיים שלי בזוגיות שלנו במחשבה שהוא יקום וילך. הוא הפתיע אותי (כרגיל) והראה לי, כמו שהוא מראה מהיום הראשון ועד עכשיו, כמה הוא אוהב אותי וכמה הוא שלי. תיקנו את מה שהיה צריך תיקון, ליבנו את מה שהיה צריך ליבון ויום לאחר מכן שאלתי אותו אם בא לו להתחתן איתי.
בא לו.
מערכת היחסים שלנו לא חפה ממהמורות, היא עברה שינוי גדול מהיום שהכרנו ועד היום ועדיין מתפתחת. יש לנו קשיים אבל הטוב שבה עולה על כולם. אני נמצאת במקום שאוהבים אותי, מעריכים אותי ודואגים לי. אני במקום הזה עם אדם שמקבל ממני את אותו הדבר בחזרה.
לפני חצי שנה ויומיים נכנסתי לחדר ניתוח. מבחירה. שמתי את עצמי בידיו של רופא זקן וסנילי ועברתי ניתוח שרוול. קייט מוס, אני מאחוריך!
היום, אני "נשואה" ארבעה חודשים ויום ומודה לשכל הישר שלי שהציע לו נישואים בערך פעם ביום.
אני במקום עבודה שאמנם מעמיס עלי המון אבל מאתגר ומלמד אותי.
אני 31 קילו פחות, מתאמנת 4 פעמים בשבוע, מתקשה לתאר את עצמי לאחרים כי אני פשוט לא יודעת איך אני נראית. אני כבר לא מפחדת למות מהתקף לב בגיל 45 ולא בודקת יציבות של כסא זר לפני שאני מתיישבת. אני עוד לא יכולה לעבור אודישן לקלווין קליין אבל אני צועדת (ורוכבת, ועושה פילאטיס, ותרגילי בטן ואולי ארוץ) לשם נמרצות.
נכון, לא הכל מושלם, לא תמיד פשוט. אבל בי נשבעתי, בעצמי בלבד, יותר לא אבחר בדרכם של אחרים. רק אני יודעת מה טוב לי ורק מה שאני רוצה נכון לי.
