לא, זה לא פוסט תלונה על איך שהוא לוקח אותי כמובן מאליו. הוא חוטא בזה יחסית במעט, לרוב הוא בסדר.
לפעמים אני תוהה אם אני מצפה ליותר מידי, בעיקר בלהבין מה אני רוצה כי "זה הגיוני" ו"אבל איך אפשר לחשוב אחרת?".
אני נוטה לשכוח שלכל אחד יש הגיון משלו ושל רובם - שונה משלי.
בשיחה עם נשלט רנדומלי אתמול נשאלתי שאלה שעניתי עליה ללא היסוס. מרגע התשובה עד עכשיו אני תוהה אם עניתי נכון או ששוב הנחתי שגם לו זה מובן מאליו.
"שולטות, גם מותר לו לפגוש?", שאל נשלט X.
"ברור שלא", עניתי.
ואני שואלת את עצמי מאז אתמול, באמת ברור? זה ברור גם לו? יש מעט מאוד הגבלות מבחינתו, ממש מעט וגם עליהן הוא עובר לפעמים. אבל אנחנו בלמידה, שיחה קשה וזה בסדר. לרוב. יש דברים שלוקח לו יותר זמן. יש שתיים/שלוש נשים מסויימות שאסורות עליו (בזה נראה לי שהוא עומד), אסור לו לדבר איתן כשהוא איתי במיטה (בזה אני יודעת שהוא לא עומד, אני גם יודעת שהוא יטען שכן (: ), אסור לו על חשבון הזמן המשותף שלנו (פה היו נפילות בהתחלה אבל הוא תיקן את דרכיו) ואסור לו שולטות.
הבעייה שלי היא שנראה לי ואני לא בטוחה כי אני מעט סנילית שאת האחרון לא טרחתי להגיד פשוט כי זה נראה לי כל כך מובן מאליו.
כך נוצר מצב שמאתמול אני תוהה לעצמי, אם הוא פנה גם לשולטות.
נכון, אני יכולה לשאול, אני מניחה שזה מה שאני עושה כרגע, אתמול הוא היה פשוט כל כך עייף שהנחתי לו, זה יכל לחכות. הבוקר קמתי עם זה בוער לי בראש והוא בעבודה.
אז אני שואלת אתכן, הוא פנה? צדקתי כשהנחתי שלבד הוא ידע שאסור?
ואני שואלת אותך... אולי בעצם לא שואלת, אני רוצה לראות את רשימת ההודעות היוצאות שלך.
בכל זאת, המנוי הזה שייך לי (:
