לפני 10 שנים. 22 ביוני 2014 בשעה 2:09
חמש בבוקר ואני ערה. גם בארבע הייתי ערה. גם באחת.
אני נרדמת לדקות קצרות והתודעה שלי מחליטה לצרוח "תשארי ערה", היא אומרת "לא מגיע לך להתעלם".
לפעמים אני חושבת שיש בי אחת נוספת, כזאת שמייחלת לפשטות ורגילות, לבחירות שגרתיות ומשעממות. רק אצלי, החצי האפל הוא החצי הנורמטיבי.
חמש וחמישה ואני סוערת במיטה, הראש עובד בפול פאוור והגוף מסרב להרגע ולהרדם.
לפעמים אני רוצה להיות כמו כולם, אבל לא כמסיכה, מבפנים. שלא יהיו בי כל הדברים שהופכים אותי למי שאני, שיקחו ממני את התודעה.
חמש ועשרה והלילה כבר לא אשן.
