half-way contempt

כבר שלושה ימים שאני לא שבעה. מסתובבת מעוררת רוב שעות היום, חושבת על מין כאילו הייתי נער בן 16 בבריכה של פלייבוי (לא נמשכת לבלונדיניות גבוהות, דרך אגב (: ).

בשיחה האחרונה שלי ושל הבחור השתחררה מועקה שטרדה את שלוותי, את הזוגיות. בצורה שמאוד אופיינית לו הוא הקשיב, הכיל, טען ובעיקר אהב. יצאנו משם מחוזקים, זה תמיד מפתיע אותי כמה אני כנה מולו בהשוואה למערכות יחסים אחרות. כמה הפחדים שלי הם שלי בלבד ומולו הם פשוט מיותרים.

השחרור הזה, החופש, ההבנה שאני נמצאת עם אדם שמכיל, מאפשר ודואג מגדילים את הרעב שלי אליו.
אני לא זוכרת כמה פעמים גמרתי מיום שני, איתו ובלעדיו, לא יודעת כמה פעמים שלחתי יד אל בין רגליו, אל בין רגלי.

אני רעבה לאצבעות שלו, לזין, לנתינה.

לא יודעת שובע,
מקווה שגם לא אדע.