במהלך יום האתמול סימסתי לו שמזמן לא ראיתי אותו מאונן בשבילי ושהוא הולך לעשות זאת בלילה.
ובלי תירוצים.
כשהגיע הלילה הוא היה עייף, רעב ומתחמק. אני, בתגובה, הייתי מתוסכלת וכועסת.
תוך כדי שאנחנו שוכבים במיטה ומדברים על היום שהיה לשנינו, אני מבינה שאנחנו שוב בתקופה בה אני צריכה למשוך ברצועה קצת יותר חזק וקצת יותר קרוב (הממ... רצועה, נראה לי שאשלח אותו לקנות אחת).
אני שולחת יד לזין שלו ומתחילה ללטף כבדרך אגב, הוא כבר כמעט נרדם. הליטופים שלי הופכים לתנועות אוננות ברורות והזין שלו נענה לי בשניות.
אני אומרת לו להסתובב על הגב, מורידה את התחתונים ומטפסת עליו, יבשה לחלוטין. הסיטואציה לא מינית, ברור לשנינו שאני מבהירה נקודה. אני מחככת את עצמי בזין הזקור שלו, יבשה לחלוטין והוא מתחיל לגנוח בהנאה.
אני משפדת את הכוס היבש שלי על הזין המשתוקק שלו, זה נעים לי בצורה מוזרה. אני רוכבת עליו, מרגישה את הריגוש שלו גובר והוא מתחיל להתנשם בכבדות. אני מתכופפת לכיוונו ושואלת: "של מי הגמירות שלך?". הוא לא מבין מה אני רוצה, גם מרוגש בטירוף וגם מת מעייפות. "מי קובע מתי אנחנו גומרים?", אני שואלת, "למי שייכות כל האורגזמות שלך?" אני מקשה. "לך", הוא עונה, "שלך".
אני מאיצה את התנועות שלי, הוא את הנשימה. אני מתיישבת עמוק יותר, כבר רטובה בעצמי. כשהשנייה מגיעה הוא מבקש לגמור ואני מאשרת.
הוא מבקש שארכון אליו, מלטף אותי בעדינות. זה קצת מרגיש כאילו הוא אומר: "סליחה שלא אוננתי בשבילך. הן שלך. באמת".
בשלב מסויים אני יורדת ממנו והוא נרדם בשניות.
אתה צריך להבין משהו, כשאתה שלי - כל מה שבך שלי. כל מה שאני מאפשרת לך - שייך גם לי. אם אני רוצה משהו ממה ששלי אני לוקחת, לא אחכה שתיתן.
של מי אתה?
