לפני 9 שנים. 5 בינואר 2015 בשעה 7:44
כן. כבר שנה עברה. לפני שנה, בשעה הזאת, עמדתי עם הגב לקיר והצטלמתי. כן, אני. תמונה. יש דברים שגורמים אפילו לי להצטלם. תעודת הזוגיות שלנו היא דבר שכזה. לפני שנה, עוד ממש כמה דקות, תתחיל לקרוא לי אשתי ולענוד טבעת.
כששואלים אותי איך זה שמצאתי את עצמי נשואה ועוד למישהו שיחסית שונה ממני אני עונה שאחד כמוהו, שנותן לי את החופש להיות מי שאני, גרם לי להבין שאני צריכה לקשור אותו אלי בעבותות משפטיות. שלא יברח (:
הוא נותן לי את האפשרות לבחור בו כל יום מחדש. הוא נותן לי את המקום שלי ללהיות עם עצמי. הוא מאפשר לי לקחת מה שאני רוצה ונותן לי מה שאני צריכה. הוא גורם לי להאמין שהקרבה היא לא מילה גסה.
שנה. יום נישואין שמח מותק.
(יש רק עוד שניי ימי נישואין ראשונים לפנינו (: ).