half-way contempt

יש משהו שמענג אותי בתסכול שלו. זה לא חדש לכם, אני יודעת. 
אנחנו שוכבים במיטה, קר לי ואני מדביקה כל איבר אפשרי לגוף שלו. הגוף שלי מפשיר לאט לאט והעוררות נבנית בי. כשהוא מחדיר אצבעות בשביל לנסות לענג אותי אני אומרת לו להוציא אותן, להכניס לי אצבע אחת מאחורה ולהפסיק לזוז.
אני שוכבת על הגב, האצבע שלו עמוק בתוכי ואני מאוננת. כל כך קשה לו שלא לזוז שזה מעורר אותי יותר. גם אותו. לאחר כמה דקות בהן אני מזיינת את עצמי עליו אני גומרת ונותנת לו לטעום את האצבעות שלי.
אני רטובה בטירוף והוא מבקש לחדור, אני מאשרת. הוא ישר מתחיל לזיין ומתבאס כשאני עוצרת אותו. הוא נכנס עמוק לתוכי, ממלא אותי לחלוטין ואני מתעוררת שוב. כשהוא שואל אותי אם אני יכולה לגמור ככה שוב אני עונה לו שכנראה שלו ויודעת דבר אחד - עד שלא אגמור שוב הוא לא יוותר.
אלוהים יודע כמה זמן אחר כך, אחרי שהוא אונן לי וזיין אותי עם האצבעות, ( וירד לי, בנפרד, ביחד. מאחורה, מקדימה. אצבע, ארבע) אני גומרת על היד שלו ומאבדת נשימה. הוא מבקש שוב רשות להיכנס ואני, מכורח האינרציה, מתכווצת וזזה עליו. כשאני מרגישה את הביצים שלו אני מחליטה שהן לא מלאות מספיק לטעמי. אני מבהירה לו את המצב ומודיעה לו שרק כשהן יהיו נפוחות כרצוני, הוא ייגמור. הוא מסכים, כמובן, ואני ממשיכה לתת לו לשכב בתוכי. כשאני מזהה שהוא לא מצליח שלא לזוז בתוכי אני מורה לצאת, הוא יוצא ומניח את הזין שלו בין השפתיים שלי. הוא לא מצליח שלא להתתחכך ואני מבקשת ממנו לרדת ממני "לפני שיקרו טעויות", הוא יורד, מחבק ושניות אחר כך שנינו נרדמים מסופקים.
כל אחד מסיבה שונה.