כשאשמע את העקבים שלך בחדר המדרגות אחייך מעט, אני יודעת כמה את שונאת עקבים וכמה הרגיזה אותך העובדה שהתניתי את המפגש שלנו בכך שאבחר את מה שתלבשי ומה שתנעלי. וזה לא שאת נראית זנותית מהרגיל, בוטה, בסך הכל איפור עדין ומדוייק, שמלה שחורה קטנה ומכובדת ונעלי עקב. אני יודעת כמה את מודעת למראה שלך עכשיו, כמה זה "לא את".
בדפיקה הראשונה על הדלת כבר אפתח אותה, הרי שמעתי אותך מגיעה, העקבים מסגירים. כשהדלת תפתח את באינסטינקט תצעדי פנימה ותעצרי כשאומר "נראה לך?". אני כל כך אוהבת את המבט המבולבל שלך. "אני צריכה לראות שאת לבושה כמו שביקשתי. את לא נכנסת עד שלא אבדוק אותך." הדלת תיסגר מאחורי ואנחנו נעמוד במסדרון, את תצעדי בשבילי כמו על מסלול דוגמנות, רגוזה, מובכת ומעוררת. השמלה לטעמי, כך גם הנעליים, עכשיו נשאר לראות מה קורה למטה. כשאבקש ממך להרים את השמלה מעל הראש את תורידי ראש ותגידי "בבקשה". אני יודעת שאת מבקשת שלא, את יודעת שזה לא יתקבל. אני מסתובבת ופונה לחזור הבייתה ואת אומרת: "לא, הנה, אני עושה מה שביקשת". כשאני מסתובבת אליך את עם השמלה מעל הראש, מסתירה את המבוכה שלך רק באופן חלקי. החזיה גם היא לטעמי והתחתונים הבהירים שביקשתי שתלבשי מסגירים את הריגוש שלך. אני מסתובבת אל הדלת ואומרת לך: "יופי, אני מרוצה. מותר לך להיכנס".
כשהדלת נסגרת מאחרינו את נשארת לעמוד ולא בדיוק יודעת מה את אמורה לעשות, הרי אמרתי שיהיה רק קפה, שלא נשחק היום. אז מה בעצם קרה עכשיו?
אני אשלח אותך להכין לעצמך קפה ואת ממש תתבלבלי כשאתחיל להיתפשט. כשתחזרי לסלון לא תמצאי אותי, אבל המים הזורמים יבהירו לך שאני במקלחת. אני שומעת אותך צועדת לכיווני ומזמינה אותך להיכנס, עם הקפה.
כשאת נכנסת אני מגישה לך את ספוג הרחצה ומבקשת ממך להיכנס אל המקלחון ולסבן אותי. "לא, את נשארת בבגדים ובנעליים. נו, אין לנו הרבה זמן, הוא מחכה לי". כן, את כבר למדת שלא לשאול וכן, אני רואה את התהייה. את נכנסת, אני מעבירה ליטוף על הפנים שלך ואני מרגישה את המבוכה והכעס שלך נרגעים מעט. "אני יכולה לנשק אותך?" את שואלת והחיוך שעולה על פנייך כשאת שומעת את הכן שלי מחייך גם אותי. הכעס שעולה על פנייך כשאני דוחפת אותך למטה לנשק את כפות רגלי מעורר אותי. "תעלי, אין הרבה זמן לנשיקות. ואיפה התודה?". את מזדקפת, מודה לי, השמלה היפה ספוגת מים, האיפור נמרח והעיניים בוהקות. אני מסובבת אליך את הגב ואת מתחילה לסבן אותי. כמה דקות לאחר מכן את כבר מנגבת אותי ומורחת אותי בקרם גוף, אני מסרבת לבקשתך להתנגב וכשאני הולכת לחדר את משתרכת אחרי רטובה ועלובה.
"מי זה?", זה הדבר היחיד שאת שואלת כשאנחנו נכנסות לחדר. "אמרתי לך שמחכים לי, לא?", אני עונה ומטפסת על המיטה. הוא שוכב על הגב, מאונן באיטיות וזקור להפליא, אני מתיישבת עליו ואומרת לך "שמלה מעל הראש ולא להוריד עד שאני גומרת".
אחר כך, כשאשכב ואחזיר לעצמי את הנשימה אחשוב לעצמי שאת כל כך יפה כשאת שם, על הברכיים, רטובה, מביאה אותו לפורקן בשבילי.
לפני 9 שנים. 13 ביולי 2015 בשעה 7:03