* אני מתקשרת להורים שלי ואבא שלי עונה. אחרי "מה נשמע?" קצר שלי הוא שואל: "מה יש לך ביתי? את לא נשמעת טוב". וכל תחושת אי הנעימות, החולשה והעצב עולים לי על פני השטח. הוא תמיד מזהה כשמעט קשה לי, וזה תמיד מרגש אותי כשזה קורה.
* חברה מהעבודה שעוזבת אומרת לי: "אני יודעת שאנחנו רק חברות עבודה אבל שתדעי שהיכולת שלך לחדד לי דברים פתרה לי הרבה יותר דברים ממה שאת יודעת. תודה, גם אם את לא יודעת על מה." היא ילדה טיפשונת בגיל 24 ואף פעם לא שמתי שאני בכלל שם בשבילה. זה תמיד מרגש אותי כשאנשים לוקחים ממני גם בלי שאני שמה לב שאני נותנת.
* הבחור שלי, שיודע כמה אני דועכת בקיץ, מזכיר לי ללא הרף שהוא ייתן לי את מה שארצה, לכשארצה. מניח את הנתינה שלו מולי, גם כשאני לא לוקחת וגם כשאני לא נותנת בחזרה. אני יודעת שהוא ממתין לכך שאתעורר שוב. זה תמיד מרגש אותי שהוא עושה זאת בדרך שלו, בהבנה מוחלטת של הצרכים שלי.
* אני מתקשרת להורים להגיד שלמרות שחשבתי שלא נגיע לסוף השבוע, אנחנו באים. אבא שלי עונה ב: "יופי, נתראה מחר" שמח אך לאקוני. לוקח לו זמן (הרבה זמן) לנתק את השיחה ואני מספיקה לשמוע אותו אומר לאמא שלי "הבת שלנו באה בסוף מחר" ואותה עונה: "איזה כיף, אני מתגעגעת אליהם, אולי הם יבואו כבר היום?". זה תמיד מרגש אותי כשאני משמחת אותם וזה גם תמיד מרגש אותי שהבחור שלי הפך למישהו שמתגעגעים אליו.
* אני בתקופה של קיץ, שזה אומר שאני קשה, מדוכדכת, דעוכה וחסרת סבלנות. זה תמיד מרגש אותי לדעת שיש מסביבי אנשים שמכילים את זה, מאפשרים וממתינים בהבנה לתשומת הלב שלי.