half-way contempt

בדרך למיטה אני מבינה שאני רעבה, שאני רוצה כאב. לשמוע אנקות, להרגיש את הגוף שלו נאבק ברצון שלו לאפשר לי.
אני נכנסת למיטה חדורת מטרה וניגשת ישר למקור העונג שלי. האנחה הראשונה שלו, ההתקשחות של הגוף, גורמות לי להדק מגע על הירך שלו. לא מעניין אותי שלא נעים לו, שהוא לא זקור, אני רוצה שיאפשר. אני מתיישבת בין הרגליים שלו כך שהוא לא יוכל לסגור אותן ומנחיתה מכות קצרות וחדות, החום שעולה מהירך שלו מטריף אותי והשיניים שלי מוצאות את עצמן בנקודה הרכה במרכז הירך, הנקודה בה אני תמיד מדמיינת עיגולי כוויה קטנים. באינסטנקט של כאב הוא מעיף עלי את הכרית ואני מתרגזת מעט. אני מרימה את הראש שלי ואומרת "אני מבינה שזה לא היה בכוונה, אבל אתה לא זורק עלי כריות. 10 מכות". היד שלי עולה ויורדת בכאב חד ומדויק, הוא כבר לא מפריע לי, כבר לא זקור, ואני מרטיבה עוד יותר מהוויתור שלו.
אני נשכבת עליו, הוא אפילו לא מגורה, הוא מתנשם את הכאב שלו ואני מתחככת בו. היד שלי נכנסת כמאליה מתחת לתחתונים שלי ואני מאוננת תוך כדי שאני מתחככת בו, מרגישה אותו מזדקר מתחתי. הוא מלטף לי את הגב, אוחז בי חזק וכשהוא אומר לי "תגמרי עלי ככה, בבקשה, תגמרי. תנשכי אותי." אני מצמידה שיניים אוהבות לצוואר שלו, מהדקת חזק ומתפרקת על כף היד שלי.
רעבה, אני רעבה לכאב.