אני סנילית, באמת. אני צריכה לכתוב כל דבר והטלפון שלי מלא בתזכורות מטופשות כמו "נגמר החלב", "הדוד דולק" וכו'. מעבר לכך אני גם מתפזרת, הפרעת קשב קלאסית, מתחילה דבר אחד ומוצאת את עצמי באמצע של השלישי.
פיתחתי לעצמי סט "חוקים" שעוזרים לי להתנהל. הם רובם ככולם חוקים מטופשים כגון "רק אחרי ששטפת לפחות שלושה פריטים שהיו בכיור את מתחילה להכין צהריים", "אם לא יצאת לאימון אסור לך לשתות השבוע" , "מותר לך להכיר רק כאלה שגרים לבד, בדירת 5 חדרים ויש להם עינים חומות" וכו'. החוקים האלה לא נועדו למימוש, הם נועדו לגרום לי להקדיש תשומת לב לפעולות שלי, להחלטות. הם משתנים בתדירות גבוהה ואני שוכחת את רובם המכריע. אבל כשהם ברקע אני מודעת (קצת יותר) להחלטות שלי ושולטת (קצת יותר) בפעולות שלי.
החוק הכי חשוב שלי והיחיד שקבוע הוא "כל חוק חייב להיות לטובתך", כל עוד אני נשארת עם הקו הזה היום שלי מסודר יותר, נקי יותר מרעשי רקע ואני מצליחה להחליט החלטות מושכלות (כאמור, קצת יותר). לטובתי דרך אגב, אומר שלא מעט פעמים אני צריכה לעשות דברים שאני לא רוצה ולא לעשות דברים שאני כן.
החוק הכי חשוב שלי זה החוק היחיד שבאמת קובע, זה החוק שקובע ומבטל את מערכת החוקים הזמנית ומכניס לי סדר בחיים.
כשאני עוברת על החוק הזה אני מוצאת את עצמי אומרת "סאמק".
"סאמק".
