כבר קרוב לשבועיים שאני לא באמת ישנה. הלילות שלי קצרים ומלאים בהתעוררויות. נכון, זה לא שאני ערה לשעה/שעתיים באמצע הלילה אבל אני לא מצליחה לישון רצוף מבלי לראות כמעט כל שעה בשעון.
הפתרון שנקרא שנ"צ, עובד לי איום ונורא. לא היה יום אחד שניסיתי לישון צהריים שלא התעוררתי מסיוט.
אני מגיעה לשלב שאני הופכת חסרת סבלנות, מתוסכלת. פעולה פשוט כמו לענות למייל מתסכלת אותי כי הכתיבה שלי איטית ויש לי שגיאות כתיב. להכין קפה לקח לי קרוב לשלוש דקות כי לא זכרתי איפה הנחתי את הקפה לאחר שהוצאתי אותו מהמקרר, גם לא זכרתי שבעצם כבר הכנתי כוס קפה ועכשיו יש לי שתיים.
זה לא זר לי, כבר חוויתי זאת הרבה פעמים. אבל כל פעם מחדש זה מתסכל, אני מגיעה למצב שאני פשוט חוששת ללכת לישון פשוט כי אני מעדיפה להיות ערה על פני לישון מחורבן. וזה קשה כי הבחורה המנומסת והסבלנית שאני מתקשה להשאר כזאת ואני מגיעה למצב שפשוט קשה לי לשוחח.
ואני עייפה. פשוט עייפה.
