בדרך לשם סיפרתי לך עליו, על כמה הוא עקרונית הטיפוס שלי, אבל שולט, אז אין מה לעשות. גם סיפרתי לך שלהזדיין איתו היה נפלא. בעיקר כי מזמן לא הייתי עם מישהו שלא נכנע לרצונותי ולא מנסה להכניע, ה"שיוויון בכוחות" ריגש אותי. שלא לדבר על זה שהוא פשוט יודע מה לעשות.
כשהתקרבנו אליו ביקשתי ממך להניח יד אחת שלך בין הרגליים שלי, המבט שלך כשהרגשת את הרטיבות שלי ואת העובדה שאני בלי תחתונים, הרטיב אותי יותר. המכנסיים הדקים שלך הבהירו לי היטב כמה אתה מתרגש.
כשעמדנו מחוץ לדלת שלו הבהרתי לך שאתה לא זז מאיפה שאני שמה אותך ואתה לא מוציא מילה אם לא התבקשת, אתה מהנהן ואני מרגישה קצת כעס בהנהון שלך. אני מניחה יד בעדינות על הלחי שלך ואומרת: "אל תשכח שאיתך אני חוזרת". אתה מהנהן שוב, בלי הכעס וכשאני אומרת לך שהגיע הזמן אתה דופק בדלת.
כשהוא פותח את הדלת אתה מביט בי מופתע, לא ציפית לזה, אני יודעת שהוא נראה לך "רגיל". אני אומרת לו שלום והוא מחייך אלי, ממך הוא מתעלם. כשאנחנו נכנסים אני אומרת: "על הרצפה, על הברכיים". אתה צונח לרצפה והוא מניח יד בטוחה, קצת מעל הישבן שלי. אני מסתובבת אליו מחייכת ואומרת: "בוא, נלך לחדר. נדבר אחרי הסיבוב הראשון, טוב? אני רעבה."
אנחנו הולכים ואני כמעט ויכולה לשמוע אותך מזדקר ומתרגז. כשאנחנו נכנסים לחדר אני מבקשת ממנו להשאיר את הדלת פתוחה כי הגעת עד לכאן רק כדי לשמוע כמה אני נהנית, והרווחת את זה.
הדבר הבא שאתה שומע זה אותו אומר לי לפשק רגליים. ואותי גונחת.
לפני 7 שנים. 3 ביוני 2016 בשעה 11:20
