לפני 7 שנים. 4 ביוני 2016 בשעה 13:10
שבוע שעבר היינו בצימר (כן, היה נפלא, תודה). בתחילת יום שישי לקחתי ספר עב כרס לידי ובראשון בבוקר הייתי בעמוד 450.
מאז לא התקדמתי, אפילו לא בעמוד אחד.
ההבנה שאני לא מפנה לעצמי את הזמן לקריאה קיימת אצלי כבר לא מעט זמן. קשה לי יותר לקרוא, הפרעת הקשב שלי מחמירה עם השנים והגירויים האחרים (שלום כלוב, מה קורה?) קלים יותר ודורשים ממני פחות מאמץ ריכוזי. שלא לדבר על זה שאני עובדת בשתי משרות מה שדורש ממני לא מעט זמן וכוח נפשי.
קשה לי עם זה שקשה לי. קשה לי עם זה שאני לא מצליחה לכבות את עצמי אלא אם פיזית אני מוציאה את עצמי מהמרחב ה"רגיל" שלי. קשה לי ואני אפתור את זה.
אז אם אתם רואים בחורה יושבת על ספסלים רנדומלים וקוראת, תגידו שלום (קצר). אני מתגעגעת לספרים שלי. אני חייבת ללמוד לקרוא שוב.
