חלמתי שאני הולכת לקנות בגדים. מה שקרה זה שפתחתי את הארון והוא היה ריק. גם סל הכביסה. מישהו (בטח הבחור הארור שלי) העלים לי את הבגדים.
אז אני הולכת לקנות בגדים ואני לובשת שמלה שחורה, כרגיל. אנשים מסכלים עלי מוזר אבל אני מיחסת את לעובדה שאני קצת אוברדרס לעשר בבוקר, המחשוף מטורף והקעקועים חשופים.
אני נכנסת לחנות הראשונה שאני רואה ולא מוצאת כלום, הכל כל כך צבעוני. בחנות אחרת אני רואה את האור (שזה אומר צבע שחור) אבל הכל עם הדפסים, פאייטים וכו', אסון.
אני ממשיכה וחם לי. אני גם ככה שונאת לקנות בגדים ותחושת המצוקה עולה בי. ובוקר, אז מוקדם מידי לערק. אני מחליטה להיכנס לכל חנות שאני רואה ולו רק כי שם יש מזגן ובחוץ אין. זה ממשיך ככה עוד הרבה זמן ואני מתעצבנת. אני נכנסת לחנות נוספת ובטון ממש לא טיפוסי (אני מנומסת) אומרת למוכר המאוד מופתע: "תקשיב, אני אשב פה על הכסא שלך ואתה תביא לי את כל הבגדים השחורים שיש בחנות."
הוא מסתכל עלי במבט קצת מוטרד ואומר: "איזה אומץ יש לך." אני מתייאשת סופית ושואלת מה אני מפספסת והוא אומר (בחיי שחלמתי את זה): "לא שמעת שאסור יותר שחור? ליברמן החליט שזה הצבע של המשטרה. לאזרחים אסור ללבוש שחור. הם לקחו הכל."
אני יושבת על הכסא שלו ומתחילה לבכות.
יש פה פסיכולוג? פסיכאטר? ערק?
