אני נכנסת לאוטובוס, מופתעת לגלות מקומות פנויים ומתיישבת בכסא הראשון שאני רואה. אני בוחנת בעניין רב את כפות הידיים והרגליים שלי כי ממש עכשיו סיימתי פדיקור ומניקור במקום חדש וצריך בקרה ושומעת "גייגר" (טוב, לא גייגר כי אם את שמי האמיתי, אבל הרעיון ברור). אני מסתכלת על הבחור שיושב לידי ועונה: "כן?" חשדן. הוא עונה ב:"וואו. את נראית נפלא. מתי כל זה קרה?". אני מסמיקה ואומרת: "כן, רזיתי קצת" (זאת תגובה קבועה, כי מי שמופתע לראות אותי ככה כנראה מכיר אותי שמנה). אני גם מתנצלת בנימוס ואומרת שאני ממש סנילית אז שיזכיר לי מי הוא. את הבעת הפנים שלו אני לא ממש יכולה לתאר לכם. גם המשך השיחה קצת מתיש. אז אסכם לכם.
יצאנו. כמעט שנתיים. בחיי. לפני בערך 8 שנים. והוא לא נראה לי אפילו מוכר. והוא לא משקר. הוא נתן פרטי מידע שלא משאירים מקום לספק. שנתיים. ואין לי מושג מי זה. הוא סיכם את השיחה ב:"תמיד טענת שאת שוכחת הכל בשנייה שזה איננו, אבל זה גובל בביצ'יות".
ולי קצת בא למות. בעיקר כי זה ממש, אבל ממש, לא מפתיע שזה קרה לי.
חשוב - זה באמת קרה. אין לי שום סיבה להמציא את זה. זה גם באמת מערער אותי. מי שהצליח בכמה דקות מאז שפרסמתי את זה לשלח בי מילות זלזול/טענות שאני ממציאה/לחשוב שזה משעשע - אל. בבקשה.
