לפני שאני מתחילה חשוב לי להגיד שהתהיות האלה, לא מגיעות ממקום שיפוטי. זה באמת משהו שאני מתחבטת בו לא מעט, למעשה בכל פעם שאני נתקלת בסיטואציה הזו. אני חושבת שיהיה נכון יותר, הפעם, שגם אכתוב את ההבנה אליה הגעתי כבר בהתחלה, בעיקר כדי להרגיע את עצמי.
אני קצת מקנאה. מקנאה אם זה מאומץ, מקנאה אם זה מחוסר מודעות ומקנאה בעיקר אם זה נעשה כי זה "באמת מרגיש נוח/במקום" בעיני מי שעושה זאת.
ועכשיו, אחרי הקדמה מאוד דרמטית וקצת מיותרת אני אתאר שתי סיטואציות לא מומצאות (:
1. אנחנו הולכים ברחוב, מולנו עוברת מישהי עם בערך 15 קילו עודפים, מבנה גוף לא פורפוציונאלי, עודפי עור, סימני מתיחה וחזה קטן אך נפול מאוד. היא לובשת אוברול קצר מאוד שחושף ירכיים רחבות מאוד ורופסות, מתחתיו היא לובשת מעין גופיונת שמאפשרת לחזה שלה לזלוג בחופשיות כלפי מטה ואיזור המותניים (הרופסים ומלאי סימני מתיחה) חשוף לחלוטין.
2. אני נכנסת לפוסט בכלוב ועל המסך מתנוססת תמונה של מישהי שפשוט בנויה "מוזר", משהו בגוף שלה נותן את התחושה ששום דבר לא איפה שהוא אמור להיות. היא חשופה מאוד, עירומה ובצורה פרובוקטיבית.
אני לא יכולה שלא להסתכל, שלא לבחון. אני ישר נזרקת למקום השיפוטי וחושבת שזה איום שהן מציגות את עצמן כך. שהן חושפות את כל מה שהן לא אמורות לחשוף. אני נזכרת כמה קשה עבדתי, כשהייתי שמנה, להתלבש נכון. לחשוף רק מה שיפה ולטשטש עד כמה שאפשר מה שלא. אני מבינה כמה אני עושה את זה גם עכשיו כי עליתי מעט במשקל ואני חרדה, פשוט חרדה. אני לא מצליחה שלא לחשוב שזה לא אסטטי ואיך הן לא מתביישות, אני מתביישת. אני מניחה שהן חסרות מודעות עצמית, שמשהו בהן לקוי והן בטוחות (ואני לא מצליחה להבין איך) שהן נראות טוב. אני גם ישר מגיעה למקום הנורא והמתנשא שלי בו אני חושבת שזה לא מכבד מצידן, כלפי הסביבה, לכפות חוסר אסטטיקה כזה.
אני הופכת להיות גוש שיפוטי ומתנשא ואז אני כועסת. כועסת על עצמי. כועסת על זה שאני לא יכולה לחשוב שאולי באמת נעים להן עם עצמן ושאולי רוב האנשים בכלל לא מבחינים בזה שהן "לא נראות טוב" אבל כן מבחינים בהשלמה שלהן, בהתמודדות או בזריקת הזין ופשוט לא אכפת להם. לא מפריע להם שהבטן משתפלת, הירך גבשושית והחזה נושק לאגן.
אני מתעצבת על כך שאני בחיים לא אהיה במקום הזה, אני מנסה להזכיר לעצמי שעם כל השיפוטיות הזאת אני באמת בוחרת באנשים שמקיפים אותי לפי מי שהם ולא המראה שלהם. אני הופכת מתוסכלת כי אני לא מצליחה להחליט מה נכון יותר, בעיקרון. ללמד ילדות אחרת או שמא ללמד בדיוק ככה? ואני בעיקר, וזה קורה כל פעם מחדש מבינה את מה שאמרתי בהתחלה.
אני מקנאה. מקנאה אם זה מאומץ, מקנאה אם זה מחוסר מודעות ומקנאה בעיקר אם זה נעשה כי זה "באמת מרגיש נוח/במקום" בעיני מי שעושה זאת.
