לפני 7 שנים. 18 באוגוסט 2016 בשעה 3:58
כשהייתי בת 11 טיילנו בעין הוד. מחוץ לאיזו דלת ישב זקן קטן וכתב. אמא שלי שלחה אותי להגיד לו שאני מעריצה אותו ולבקש חתימה. עם השם שלה. כשחזרתי היא סיפרה לי מי הוא ואני הייתי רחוקה מלהתרשם.
בגיל 17 טיילנו עם הכיתה בעין הוד ואותו זקן צפוד ישב מחוץ לאותו בית וכתב. אז כבר ידעתי מי הוא, הפעם לא ביקשתי חתימה.
בגיל 28 ניהלתי מסעדה שהתקיימו בה הופעות, סי היימן הייתה קבועה ובאחת ההופעות היא הביאה את אבא שלה. זקן, מאוד, רועד, עם מבט של גאווה כשהוא צפה בבת שלו על הבמה. אז כבר הערכתי אותו על כל פועלו, פזמונאי בחסד. ניגשתי אליו וסיפרתי לו על ילדה בת 11 שתחמנו אותה בשביל לקבל חתימה והוא ביקש דף ועט. הוא כתב הקדשה לי כדי "שגם לך יהיה" והקדשה לאמא שלי "כדי שתהיה לה אחת על באמת, במיוחד בשבילה".
חבל. הוא כבר לא יכתוב יותר.
