הפעם זה יהיה מעט שונה, אמרתי לו. הפעם אתה צריך להיות בלתי נראה וגם לא באמת רואה, כשחושבים על זה. זה שונה, הבחור הפעם שונה, הסברתי לו. הוא לא לגמרי מבין את הצורך שלי בך שם, את הרצון שלך ללוות אותי ככה.
אז הפעם תזמין מקום קצת גדול יותר, שיהיה לך חדר משלך, שתוכל לשבת בו.
הפעם אני גם לא אגיע איתו, אני ואתה נגיע יחד, כדי שאכין אותך. אתה תהיה על הברכיים, כמו תמיד. אבל הפעם לא צריך כיסוי עיניים, גם ככה תהיה פה, בחושך. את הידיים כן נאזוק מאחורי הגב, שלא תתפתה לגעת, לנקות את הטפטוף.
אמרתי לו שאת הדלת אני לא אסגור, שאתה ממש צריך לשמוע את ההנאה שלי, הוא אמר שזה מוזר לו, אבל שהוא רוצה אותי מספיק בשביל לנסות, אמרתי לו שזה משפט שמתאים לך להגיד והוא צחקק קצת.
גם אמרתי לו שלא תשמיע הגה, שאני מבטיחה. שיש לנו את כל הזמן שנרצה, עד שהוא יצטרך ללכת.
והכי חשוב, אמרתי לו שזה קשה לך, שאתה רוצה אבל סובל ושבסוף אני אשמח אם הוא יכניס ראש לחדר החשוך ויזרוק לך איזו "תודה" קטנה, כי מגיע לך.
לפני 8 שנים. 28 בספטמבר 2016 בשעה 17:23
