לפני 7 שנים. 22 בדצמבר 2016 בשעה 7:34
זאת המילה שעולה שוב ושוב בשבועיים האחרונים. אני טרודה. אני נמצאת במצב בו יש לי אפס השפעה, אפס שליטה וזה מוציא אותי מדעתי. הדבר היחיד שיש לי לעשות זה "לחכות", לראות מה יהיה, להמתין. ואני גרועה בזה, ממש.
אני מרגישה צורך עז לחזק כל דבר אחר שניתן לקחת בו שליטה, הגוף שלי מסמן לי כמה אני מתוחה ואני חסרת סבלנות בצורה לא אופיינית לי.
אני עדיין נעימה, מנומסת, מכבדת כשאני מול אנשים אבל בפנים זה מרגיש כמו מכונת פופקורן. אני מחכה לפיצוץ, הוא כנראה יבוא.
בנתיים אני ממשיכה, עובדת כאילו כלום לא קרה ו"מתנחמת" בזה שיש מקום בו אני יכולה להיות קצרה, לדרוש ולשחרר מעט זעם.
ומחכה. למשהו.
