half-way contempt

כשאני נכנסת אליך הביתה אתה יורד לרצפה, כרגיל. אני טופחת לך על הראש בחיבה, אתה מבקש אישור לחבק לי את הרגל ומקבל אותו.
אתה כורך ידיים ארוכות סביב השוק שלי ומניח את הראש, אני מרגישה סערה בתוכך.
אני מסמנת לך לשחרר, מבקשת ממך להצמיד את השפתיים שלך לכף הרגל שלי, ומתחילה ללכת לכיוון הסלון. אנחנו הולכים לאט, השפתיים שלך לא עוזבות את המגף לשנייה.
כשאנחנו מגיעים לסלון אני מבקשת ממך להתפשט ולעמוד מולי. אתה עושה זאת בשניות ועומד זקור מולי, נבוך. אני שמה לך את כיסוי העיניים ומורה לך לרדת לרצפה על הברכיים, ברגליים מפושקות. אני אומרת לך לחלוץ לי את המגפיים ואתה מושיט ידיים מהססות, מחפש אותי מולך. אתה תמיד מנצל את ההזדמנות ללטף את השוקיים שלי וכפות הרגליים שלי בעדינות, ברעב. אתה חולץ לי את המגפיים ואני מתיישבת על הכורסא ומורה לך להגיע אלי, אתה מדדה על הברכיים, מחפש את הכיוון הנכון אלי ועוצר באחת כשאתה מרגיש את כף הרגל שלי על האשכים שלך.
אני מבקשת ממך לשלב ידיים מאחורי הגב והצעקה שאתה מוציא כשאני סוגרת את המצבטים על הפטמות שלך מעלה חיוך על פני. אני מבקשת ממך להתקרב מעט והחיכוך שנוצר בין האשכים לכף הרגל גורם לך לפלוט אנחה קלה ולומר תודה. אתה פותח את הפה גדול לפי בקשתי ואני דוחפת אצבעות פנימה, מזיינת לך את הפה עם כף היד, אתה משתנק ואני מרגישה את הזקפה שלך נעה בתנועות לא רצוניות על כף הרגל שלי.
הגאג שנדחף לך לפה תופס אותך לא מוכן והיריקה שמכסה את הפנים שלך שנייה אחר כך גורמת לך להרתע אחורה. אני נשענת לאחור, מניחה את כף הרגל השניה על הפנים שלך, טופחת בעדינות עם הראשונה על האשכים ואומרת "שתי דקות, אני מודדת. תגמור."