ממש מפעם, לפני שהגיע הבחור (הגיע ומסרב ללכת (: ). בזמנו עוד הגדרתי את עצמי (וטעיתי) כמתחלפת ונוצרה לי אינטרקציה עם שולט שראיתי כמאוד חכם. מהר מאוד לתוך הקשר הוא התמקם מתחתי ואני, למרות שידעתי שלא אקח אותו לחלוטין, אפשרתי זאת. אני חושבת שניתן להגיד שהוא כיוון הרבה סיטואציות, אבל עדיין הפקתי ממנו לא מעט. היכולת שלו לחלוק איתי את החוויה שלו משני הצדדים היתה מרתקת בעיני ומלמדת.
אחד הדברים שהוא "התעקש" להעביר לי זה את חשיבות הענישה. הוא הסביר לי רבות מה ענישה משרתת בעיניו. הוא טען, בממש כלליות, כי אין לי כוח להיכנס לזה וזה היה ממש מזמן, שענישה מאפשרת לנשלט לכפר, לשולט לסלוח ולשניהם להגיד: "הנה, היה, תוקן. אפשר להמשיך ולשים את הכעס/תסכול/אכזבה בצד."
אני לא משולפות קלף ה"4 הצלפות, 6 ימים בלי גמירה, 12 כפיפות בטן והתנצלותך התקבלה", אני מענישה מעט מאוד וגם אז זה יותר מיצר סאדיסטי מאשר יצר מחנך. אבל כן, מהשיעור הספציפי הזה למדתי שאני זקוקה לכיפור, לפיצוי. זה לא עונש, זה לא מכעס או מרצון להבהיר שהצד השני עשה משהו רע/לא מקובל עלי/שמפריע לי, את זה אני עושה במילים. אבל כשאני מאוכזבת, מתוסכלת, מבולבלת אני רוצה שאותו אדם שאחרי לזה יספוג את התוצאה, אותי.
עוד דבר חשוב שלמדתי ממנו זה שגבר שרוצה להשתין, ממש רוצה וממש אסור לו, נזקק יותר מגבר שרוצה לגמור. אבל זה לסיפור אחר (:
