חיפשתי משהו שכתבתי מזמן, מה שהוביל לשיטוט ארוך בעברו של הבלוג שלי.
נתקלתי בקטע הבא ונזכרתי כמה הייתי מרוגשת מהחויה עצמה ומהראשוניות שלה. אני מעתיקה לפה למרות שזה לא כתוב טוב בעיני, משהו חסר לי שם.
אני מעתיקה בעיקר כדי להזכיר לעצמי שני דברים:
1. אני חייבת לעצמי ראשוניות.
2. הראשוניות נובעת מאופי הקשר, לא אופי החויה.
תהנו, אני מקווה (:
פורסם ב - 23 ביולי, 2011
לשתות אותך
"אני רוצה לשתות אותך", ככה הוא אמר פתאום. זה הגיע משום מקום.
ישבנו על הספה, אני עם ספר ביד, הוא עם כף הרגל שלי ביד שלו, צופה בתכנית מטופשת בטלויזיה. ואני ממש לא כזאת, אף פעם לא שתו אותי, שתן זה מוזר.
הסתכלתי עליו ואמרתי לו שזה לא יעבוד ואני לא אצליח ושיפסיק כבר לנסות לקחת אותי רחוק יותר. הוא ענה: "טוב" והציע לי עוד כוס יין.
ואז הוא אמר שיש לו בקשה אחת, שאשתה מה שהוא נותן ולא אקום עד שהוא ירשה, ואני אוהבת כשהוא נחרץ. הסכמתי.
והוא השקה אותי. הציף אותי מבפנים.
הגיע השלב בו רציתי ללכת לשירותים,הוא ביקש ממני לשבת, לחכות. המבט המצפה שלו החזיר אותי לספה, הסמיק אותי, עורר אותי.
ושתיתי את עצמי למוות, כל כוס שהוא הגיש לגמתי, וככל ששתיתי יותר זה הפך מיני יותר, מרגש יותר.
"עכשיו", הוא אמר.
הסתכלתי עליו כלא מבינה והוא הקים אותי והוביל אותי אל חדר השירותים.
הוא הפשיט אותי וכרע על הרצפה בציפייה ואני כל כך רציתי, הרגשתי כאילו אם לא אשתחרר אטבע מבפנים ועדיין לא יצא.
הוא נכנס אל בין רגלי והתחיל ללקק, הלשון שלו עשתה בי שמות, הרגשתי כאילו אתפוצץ עליו.
הוא פתח את המים, לקח את צינור המקלחת בידו וכיוון אלי. ליקק ושטף, הרגשתי כאילו אני עומדת להתפוצץ.
ואז הוא הפסיק, הסתכל עלי מלמטה וביקש אותי. "תשקי אותי, בבקשה, אני רוצה לטעום מה שיוצא ממך".
המבט שלו הרטיב אותי וגרם לי לשחרר.
נזלתי כולי לתוכו, הוא נצמד אלי כאילו היה משאבה, לגם כל טיפה שלי, שתה.
הפה שלו שאב אותי, את נוזלי, שתה אותי.
גמרתי בתוכו. גמרתי כשראיתי אותו מתחיל לצוף.
