הגבול שלי זה אלה שיש להם בגבולות נשואות אבל אני "בסדר".
הסיבה שהם גבול שלי זה כי: "לא באמת התחתנת, ידועה בציבור לא נחשב".
אני צריכה להסביר איך הם הגיעו לגבולות שלי או לא?
אז כן, אני צריכה להסביר, מתברר (לאחר כמה אדומות וכמה מבולבלים/ות פה בתגובות). אני אסביר על ידי שחזור שיחה*.
לא אני: "שלום. תרצי להכיר?"
כן אני: "שלום, שמתי לב שנשואות נמצאות בגבולות שלך, אני רוצה לציין שאני ידועה בציבור."
לא אני: "אה, אם לא התחתנת אז זה לא מפריע לי."
כן אני: "מה? למה? אני הרי בזוגיות מחייבת עם מישהו. אפילו המדינה רואה בי כנשואה**"
לא אני: "אבל זה כאילו נשואים, לא באמת."
כן אני: "אני מגדירה את עצמי כנשואה ואני בוחרת שלא ליצור קשרים עם כאלה שמבטלים את איך שאני בוחרת להגדיר את עצמי, אז אוותר. בהצלחה."
לא אני: "אני לא מבין מה אכפת לך, את בכלל בזוגיות פתוחה. מה משנה לך מה אני חושב על הזוגיות שלך?"
כן אני: "מה שמשנה לי זה כבוד לאדם ולאיך שהוא מגדיר את עצמו. מעבר לזה, אני לא רואה איך מישהו שמבטל את הזוגיות שלי יכול להיות חלק (אפילו וירטואלי אפלטוני) מהחיים שלי".
וכדי לפשט - האדם שמולי בוחר לא לתת חשיבות לזוגיות המחייבת שלי כי לא התחתנתי כדת וכדין (לא פרטתי, אבל תמיד זה עולה). אדם שמבטל את ההגדרה העצמית שלי, לא משנה באיזה תחום, תמיד יתבקש לא ליצור איתי קשר. מי שלא מכבד אותי אין לו מקום סביבי.
*שעתוק כמעט מוחלט של כמעט כל שיחה בנושא ויש לא מעט כאלה.
**כמעט לגמרי נשואה. לא מספיק.
