לפני 5 שנים. 18 באוקטובר 2018 בשעה 4:35
אם לא הייתי אגנוסטית וכן הייתי עם שגעון גדלות הייתי אומרת שבימים כאלה אלוהים כועס עלי.
כעס ילדותי כזה, של אגו ותסכול, אולי אפילו גם קצת קנאה.
הרי הוא טרח בכל חודשי הקיץ והיה לו חם ובאירופה אין מזגנים (הוא נוכח שם מרבית חייו מאז פיאסקו השואה, שומר שלא יהיה עוד בלאגן, אחרי שהוא לא השגיח אז). הוא עבד קשה, ייצר עננים, אגר נוזלים, הכל למען היום הזה.
והנה, גשם, רעמים וברקים ומה שקורה זה שאני מקבלת את כל הברכות. כולם שמחים בשבילי, מעודדים אותי שהנה החורף הגיע, שולחים לי תמונות, מבקשים תמונות וכל זה כשאני ביליתי במזגן ושתיתי ערקאננס בחודשים האחרונים.
אז כן, אם לא הייתי אגנוסטית וכן היה לי שגעון גדלות הייתי חושבת שאלוהים כועס עלי עכשיו.
בעצם, על מה אני מדברת?
אם לא הייתי אגנוסטית וכן היה לי שגעון גדלות - פשוט הייתי אלוהים.
