מי שקצת שוחח/ה איתי יודעים שאני אוהבת את ה"מרצון", זה מגיע בדרך כלל ברצף של בחינה עצמית, בחירה מודעת ואז המרצון.
אני שמה את הצרכים שלי על השולחן, חושפת את הרצונות ומגלה חלק מהתוכניות, אני רוצה שידעו מי עומדת מולם, מה אני צריכה. ואז מגיע ה"מרצון", לא, אני לא צריכה שירצו את האקט הספציפי (לרוב לא רוצים בו), אני רוצה שיתנו לי כי הם רוצים לתת לי וכי להם זה עונה על הצורך.
אבל לפעמים אני רוצה לקחת. אני רוצה להכניס את כף היד שלי עמוק עמוק, ללחוץ על הנקודה שאני יודעת (ואני כמעט תמיד יודעת) תערער את שיקול הדעת ולקחת. בלי להציף קשיים, אפילו כאלה שהם לא חשבו עליהם, בלי להכיל פחדים עמוקים, בלי לקחת אחריות על החלטות של אחרים.
לקחת את מה שאני רוצה, את מה שיוכלו לתת לי, את חתיכת הפאזל הראשונה שנתנו לי מרצון ולעשות שמות בשאר החתיכות, בידיעה שבסוף יצא מה שנכון לי.
אז אני רוצה. אז?
(לפעמים הרצון הזה צץ במקביל בסיטואציות שונות. לפעמים אני מתגעגעת לאנונימיות.)
