* שקיפות
זה בין הדברים שיותר חשובים לי, עוד לפני כנות. כנות, מבחינתי, מגיעה בצורה של המנעות מלשקר. בשקיפות אני רואה את הרצון לחלוק, את הכבוד בלידע. אני מנסה להיות בשקיפות מלאה מול מי שאני מתקשרת איתו, בכל סוגי מערכות היחסים שלי, לא תמיד מצליחה, אבל מנסה. כשמי שמולי נמצא בשקיפות מזערית (אני לא מצפה למלאה, אלא למירבית) ונמנע מלהגיד דברים שמשפיעים עלי אני קצת נבהלת, קצת חוששת וקצת מאבדת את האמון. אני אומרת שזה קצת כי אני יודעת שאני סולחת, שאני נותנת הזדמנויות נוספות וכשמתקנים אז הקשר משתקם.
כשאני זאת שלא נמצאת בשקיפות אז אני מודאגת מזה שמי שמולי מרגיש את אותם הדברים שאני מרגישה.
--------------
* להכאיב בלי ה"מרצון" שאני אוהבת כל כך
לא מזמן נשאלתי אם אני לא פשוט רוצה לפרק מדי פעם, בלי כל חוקי האנושיות של "בהסכמה" וכאלה. עניתי שלא, שאני סאקרית של "מרצון". זה נכון, כמעט תמיד, פשוט שכחתי את הפעמים שלא. ישנם ימים כאלה שהראש שלי לא מפסיק לסעור, שהרגש שלי מפעפע, ימים כאלה שבא לי לכבות את המכילה, הדואגת, המגוננת ולפרק. להכנס למקומות האלה שאני יודעת שיכאיבו, פיזית וריגשית ולדעת שנותנים לי, גם אם אין שם רצון מלא.
לפעמים.