סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

half-way contempt

לפני 5 שנים. 5 במאי 2019 בשעה 11:12

* שקיפות

זה בין הדברים שיותר חשובים לי, עוד לפני כנות. כנות, מבחינתי, מגיעה בצורה של המנעות מלשקר. בשקיפות אני רואה את הרצון לחלוק, את הכבוד בלידע. אני מנסה להיות בשקיפות מלאה מול מי שאני מתקשרת איתו, בכל סוגי מערכות היחסים שלי, לא תמיד מצליחה, אבל מנסה. כשמי שמולי נמצא בשקיפות מזערית (אני לא מצפה למלאה, אלא למירבית) ונמנע מלהגיד דברים שמשפיעים עלי אני קצת נבהלת, קצת חוששת וקצת מאבדת את האמון. אני אומרת שזה קצת כי אני יודעת שאני סולחת, שאני נותנת הזדמנויות נוספות וכשמתקנים אז הקשר משתקם.
כשאני זאת שלא נמצאת בשקיפות אז אני מודאגת מזה שמי שמולי מרגיש את אותם הדברים שאני מרגישה.

 

--------------

* להכאיב בלי ה"מרצון" שאני אוהבת כל כך

לא מזמן נשאלתי אם אני לא פשוט רוצה לפרק מדי פעם, בלי כל חוקי האנושיות של "בהסכמה" וכאלה. עניתי שלא, שאני סאקרית של "מרצון". זה נכון, כמעט תמיד, פשוט שכחתי את הפעמים שלא. ישנם ימים כאלה שהראש שלי לא מפסיק לסעור, שהרגש שלי מפעפע, ימים כאלה שבא לי לכבות את המכילה, הדואגת, המגוננת ולפרק. להכנס למקומות האלה שאני יודעת שיכאיבו, פיזית וריגשית ולדעת שנותנים לי, גם אם אין שם רצון מלא.
לפעמים.

הענק בגנו - מאוד אוהב את הדרך שבה את מסדרת דברים. לא חשבתי על זה אף פעם במונחים האלה.
לפני 5 שנים
hrgiger - תודה.
לפני 5 שנים
SoulDinger -

"להכנס למקומות האלה שאני יודעת שיכאיבו, פיזית וריגשית ולדעת שנותנים לי, גם אם אין שם רצון מלא."

אז עבורי זה אפילו צעד או כמה צעדים יותר קדימה.
לא נותנים לה, זה שלה לקחת, איך מתי כמה ואיפה שהיא רוצה. בלי רצון, מאה אחוז הרצון שלה, אפס אחוז הרצון שלי.
זה הבסיס של השליטה. היכולת הזו לעשות את זה.
זה הבסיס של הכוח שלה עלי.
בלי הכוח הזה שלה עלי, היא עובדת אצלי, לא אני אצלה.
רק כשהיא לוקחת מה שבא לה מתי איך כמה שבא לה, ואני משלם מחירים כואבים, פיזים רגשיים נפשיים כואבים.
שוב ושוב כואבים. בניגוד לרצוני המובהק כואבים.
רק אז היא באמת שולטת, רק אז היא באמת עליונה , רק אז אני באמת מתחתיה, כנוע לה. רק אז.

זה שלי.
ככה אני.

תודה עבור פוסט מעולה, שגם הוא צריך להיות בפורום ובדיון, ולא להתחבא בבלוג, טוב ככל שיהיה.



לפני 5 שנים
hrgiger - אני תוהה אם אנחנו לא מדברים על נקודת זמן שונה. ה"מרצון" אצלי מגיע בנקודה ההתחלתית ומשם, מבחינתי, אני מקבלת הרשאה לבדיוק מה שתארת.
פה, במשפט שציטטת, אני נוגעת ברגעים האלה בהם אני רוצה לקחת בלי ההרשאה הראשונית, הבסיסית, זאת שהופכת את זה לקשר בין שני מודעים ולא לתקיפה.

ושאלה - למה אתה חושב שיש לו מקום בפורום?
לפני 5 שנים
SoulDinger -

אנחנו מדברים על שתי אסכולות, על שתי התנהלויות שונות, על שתי גישות שונות. ( כמובן שתמיד יש זליגה מאחת לשניה, וכלום לא באמת שחור או לבן, ובכל זאת )

תראי את הפוסט החדש שלך, לדוגמא, כמה פעמים את כותבת שם שגם אם לא קבלת מתנה או לא קבלת מה שרצית חומרית הכל בסדר והכל נפלא ואין השלכות וכו'.
נניח שאת אוהבת להצליף בקיין, ונניח שנשלט שלך מחליט בוקר אחד שלא מתאים לו הקיין יותר, גם אז אין השלכות ? ואין סקנציות ? והכל נפלא וטוב ?

אנחנו מדברים על אסכולה שבה אנחנו בודקים מאה פעם שהנשלט בטוב, נעים לו נוח לו הוא גמר שש פעמים ביום וצחצח שיניים ( בלי קשר לגמירה, לצערו )
למול אסכולה שבה הנשלט באמת פה בשבילך, בשביל שתקחי מה שאת רוצה, בין אם הוא רוצה לתת ובין אם לא.
אסכולה שבה הנשלט נתן רשות גורפת מההתחלה, שתעשי מה שבא לך, בגבול ההגיון והסביר כמובן, לא משהו שהוא יקבל תיק פלילי בגללו או יפשוט רגל.
ועדיין מה שבא לך בלי שום התחשבות בצרכים או רצונות שלו, אלא אם כן בא לך להתחשב או לשחק בצרכים וברצונות שלו.

אני חושב שמה שהעלית בפוסט שלך זו נקודה ראויה לדיון,
אני ניסיתי פה לחדד טיפה , ובטח אפשר לחדד את זה יותר ולמלא יותר.
זה ראוי לפורום, זה ראוי לאנשים להסתכל על זה, ואולי גם להסתכל קצת על עצמם, איך הם פועלים ומאיפה הם פועלים, ( רמז, אנחנו לא מרשים לנו להיות עצמנו, גם כשמי שמולנו
לא רק שמרשה, אלא גם משתוקק לזה)
ובשביל זה בדיוק יש פורום, רק דעתי הקטנה והצנועה כמובן.



לפני 5 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י