* ניצול כלכלי אל מול שימוש כלכלי
אני עושה הבחנה בין שתי המילים, זאת הבחנה שלי ואני מודעת לכך שלא כולם יראו זאת באותה הצורה, אבל בעיני היא מהותית.
בניצול יש, לראייתי, אלמנט של כפייה, של איום, של חוסר שקיפות ושל מניפולציות שליליות. בשימוש אני רואה עוד דרך לקבל ממי שמולי, עוד דרך לתת לי.
אני לא מתנה את הקשרים שלי בתשלום או במתנות, אני לא מבקשת שישלמו לי, עלי או יקנו לי דברים שאני רוצה. כמעט כל מי שהיה שלי, או עודנו, בסופו של דבר מגיע למצב בו הוא רוצה להעניק לי עוד ממה שאני רוצה ומבטא את זה בלקנות לי. זה נע מסוכרייה על מקל בשני שקלים ועד הרודיאו החתיך שלי ב... וואלה, לא יודעת כמה זה עלה לו, הרבה.
לפעמים הם יקנו לי כמתנה מבלי להגיד ולפעמים הם יבקשו לקנות לי ואפילו יתייעצו איתי לגבי מה ואיך. אני בסדר עם להגיד להם "תשלם" אם אנחנו בדייט ואני בסדר עם זה שיגידו לי שזה לא נוח להם ולשלם בעצמי.
הנשלט שלי מממן את הפגישות שלנו וכשבא לי, כי ככה זה מולו, הוא מממן פגישות שלי עם אחרים/ות. הוא גם ישלם לי על ספר, אם בא לי ועל סתם ארוחה כי בא לי להשתמש בו כרגע אבל הוא לא נוכח פיזית.
בחלק מהפעמים אני אומר "אני רוצה כזה" ואניח שמי שזה נאמר לו יקנה או ישאל אותי אם לקנות לי ואם זה לא יקרה, אני בסדר. האספקט הכלכלי לא נוכח בתדירות גבוהה אצלי, ממש לא, אבל כשהוא כן זה בשקיפות, בידיעה והם יכולים לומר לי "לא" מבלי לחשוש שזה יפגע במקום שלהם מולי. כן, הם לוקחים בחשבון שהיתה להם הזדמנות לתת לי והם בחרו שלא, אבל מבחינתי זה כמו סאונדינג, לצורך העניין. אני רוצה, זה עושה לי טוב, הם בוחרים שלא ועדיין נשארים שלי (ברמות שונות של שייכות/בעלות).
זה שהם קונים לי, ואפילו (אם יתחשק לי) ישלמו לי על הזכות לגמור מכף הרגל שלי לא הופך אותם למובילים ולשולטים בסיטואציה. ממש לא.
ואם יתחשק לי, בקשר מסויים, אני גם אסכים לקבל את האשראי שלו לשימושי, כי ככה נכון לנו.
אני לא מנצלת כלכלית, בראייתי, אני משתמשת כלכלית וזה בדיוק כמו שאני משתמשת בהם פיזית, מנטלית וריגשית.
