לפני 5 שנים. 6 ביולי 2019 בשעה 23:47
אלו הרגעים האלה, בדיוק, שמוכיחים את המקום שלו.
זה לא רק הכאב, התסכול, אי הנוחות. זה רגע כמו הרגע בו אני לוקחת את כף היד שלו, פורשת אותה בפני ומדליקה סיגריה.
אני משוחחת עם אחרים/ות והוא שם, מאפרה. אני מאפרת לתוכו והוא מציין "אני שונא סיגריות". זאת אמירה שפשוט נאמרת ואני מתעלמת ממנה. גם הוא מתעלם ממנה ומשאיר את כף היד פרושה, שאאפר לתוכו, כי ככה אני רוצה.
וזה המקום שלו. זאת המהות שלו מולי, לשמש אותי, ככל ואיך שארצה.
אחר כך הוא זכה לטעום אותי וכרגיל, אני לא בטוחה מי מאיתנו נהנה יותר.