הצעצוע רואה את הפוסט הקודם ושולח לי: "פוסט אלים ומפחיד. את במצב רוח קרבי?"
אני עונה לו: "לא קרבי. אבל כואב לי הראש מאתמול ויש לי מלא עבודה (שלא נראית לי הכרחית במיוחד) והתעסקות בלמצוא אנשים להתמחות. ובא לי להכאיב ולהשתמש"והולכת להתארגן כדי לצאת מהבית ליום ארוך במיוחד.
בדרך לפגישה הראשונה שלי אני מתעצבנת כשההוא לא עוצר לי במעבר החצייה.
אני מתעצבנת שחם לי.
אני מתעצבנת כשמתבטל לי משהו שקבעתי מזמן.
אני מתעצבנת כשאני מגלה שקבעו לי שעה לא נכונה לפדיקור (למרות שפנוי מתי שכן רציתי).
אני מתעצבנת שאני לובשת מכנסיים בחום הזה.
אני מתעצבנת מזה שהספוטיפיי שכח את הסיסמא שלי וגם אני, אז אין לי מוזיקה בדרך.
ואז אני מתעצבנת כי עדיין לא קניתי אזניות מלפני שבועיים כשגיליתי שרק צד אחד עובד.
אני מתעצבנת שהמזגן הקריר ברחוב מטפטף עלי, למרות שממש ממש חם לי.
אז טוב, אולי אני כן במצב רוח קרבי.
אני גם מתעצבנת למפרע על זה שבטח אשאל אם זה PMS ואז אני מתעצבנת מזה שכנראה שכן ושפעם לא היה כזה.
