בצהריים הוא הציע למכור פסלים שלי, כמו של בודהה ומשם זה התדרדר והגיע לכך שהוא טען שיש לי מקדש ושהוא סגד בפעם האחרונה שנפגשנו. אני טענתי שהוא מחפיץ את איבר המין שלי והוא טען שמקדש זה לא חפץ אלא משהו רוחני והרחיב שיש לו כוחות כישוף. אני עדיין טוענת שהוא מחפיץ.
הלילה, לאחר שיחה קצרה שלנו בה הוא חלק איתי משהו חשבתי עליו כעל כסא (ואחד ממש נוח ובעל חשיבות). כסא שלי כמובן, שכתוב עליו "שמור". ובחיי שאני לא מבינה את אלה שמשוחחים עם חפצים ומבקשים מהם להשתמש בהם. לא הגיוני שיבקשו את זה מבעלי הרכוש?
גילוי נאות: הכותבת בעצמה מדברת עם דוממים, לפעמים שיחות עומק, אבל אף פעם לא מצפה לתגובה מהחפץ או לשיתוף פעולה אקטיבי.
גילוי נאות נוסף: הוא באמת כסא נוח, אבל לפעמים יוצאים ממנו רעשים כשמתישבים עליו. אולי שווה לי לשמן לו את הצירים קצת.
ועוד גילוי נאות, אחרון: עדיין לא עבר לי הצורך להשתלח, לצלק, לפרק.