half-way contempt

יום מיגרנה, מה שאומר שלא אכלתי. בערב כאב הראש קצת שוכח והרעב תוקף, אז אני מחליטה לטגן לביבות בטטה.
אני מכניסה את הלביבות לשמן הרותח ואחרי דקה בערך הופכת אותן בעזרת מזלג.
באינטינקט מטופש אני טועמת את הבלילה, עם המזלג שיצא עכשיו מהשמן הרותח, השפתיים שלי בוערות.
הכאב משתק אותי לאלפית שנייה ואז אני מחייכת.
אני נזכרת בשני דברים. בזה שפעם גירה אותי כשהכאיבו לי ובכמה מגרה אותי להכאיב לאחרים.
ואז אני חושבת לעצמי שמזמן לא צרבתי את עצמי על מישהו.
והרעב מתעורר.
על השפתיים שלי יהיו כוויות בימים הקרובים, זה רק יגרום לי לרצות יותר.