half-way contempt

זה לא תמיד הצורך הפיזי, לפעמים זה תחושתי יותר, הרגשה. כשזה ככה אני מזהה אצלי את הרצון בהתמסרות, בנתינה. את הצורך בכך שייתנו לי את מה שאני רוצה ואז עוד קצת, שיגלו לי גם דברים שלא ידעתי שאני יכולה לרצות.
והיה את ההוא שאיתו למדתי הרבה על המקומות האלה בדיוק, של לגלות שאני רוצה דברים שלא חשבתי  עליהם. הוא איננו כרגע, ואולי גם כבר לא יהיה, אבל בימים האחרונים הרעב הזה של ההשתלטות מפעפע בי, מתמקם.
ואז אני שומעת את פלורנס אנד דה משין והמשפט הבא נאמר: "and i never wanted anything from you except everything you had and what was left after that too".

ואני מפעפעת יותר.