תמיד אהבתי עמעום מגדרי, או שילוב מיגדרי, או נזילות מגדרית. נמשכתי לזה עוד לפני שהמילה "מיגדר" בכלל הפכה להיות כל כך יום יומית ועוד לפני שידעתי שזה "לא רגיל".
בכיתה ו' היה לי קראש מטורף על הסולן של קייס צ'ויס, כן, חשבתי שזה גבר, אוננתי עליו. מאוחר יותר באותה השנה גיליתי שזאת אשה, אז עברתי לאונן עליה. ההידלקויות השיטחיות שלי, של מראה וזהו, כמעט תמיד היו (מאז כיתה ו') על כאלה שהיו לאו דווקא גבריים ולאו דווקא נשיות או שנראו גם וגם, או שלא ידעתי להבחין. עם השנים התווסף לזה גם אלה שפשוט לא מתייחסים למיגדר, שנראים גבריים לחלוטין ולבושים נשי או נראות סופר נשיות ולבושות גברי.
האמת היא ששנים גם די נראיתי ככה, ספק ילד ספק ילדה, וכשהתבגרתי שנים ארוכות קראו לי "נהגת משאית". שלוש שנים ברציפות התחפשתי לחצי גבר חצי אשה ואז עוד פעם, אחרי כמה שנים.
אני צופה בסדרה שנקראת "Pose", היא עוסקת בחייהם של טראנסג'נדרים בשנות ה-80, בניו יורק וכנראה בגלל שאני רעבה בכלליות בימים האחרונים הראש שלי מפליג.
אני מתרחקת מעולם התוכן של הסדרה וחושבת על ניוש, שאני לא אוהבת ואז עולות לי שלוש תמונות שונות בראש. האחת של מישהי מפה, עדינה וכנועה בחליפה גברית ומגבעת. השנייה של בחור שיצאתי איתו בעבר, היום הוא היה מגדיר את עצמו כג'נדר פלואיד, לבוש בבגדים "גבריים" שסותרים את המראה המאוד נשי שלו. השלישית היא של הצעצוע, גבר גדול, רחב, נראות מגדרית נורמטיבית לחלוטין, בבגדי נשים רגילים לחלוטין.
ואני מגורה.
שתי דוגמאות קטנות, להמחשה.
