מסך הטלפון שלי מואר ואני רואה הודעה ממנו: "אני מתגעגע", אני מחייכת אל המסך ומניחה את הטלפון. הוא שוב נדלק, "אני יודע שאת עסוקה בלימודים ובעבודה". אני מחליטה לענות ושולחת לו: "אני יודעת, גם לי חבל שאין לי זמן. אם היה לי משרד היית יכול פשוט להיות פה, לשמש אותי כשאצטרך ולעסוק בשלך בשארית הזמן.", שניות מעטות עוברות לפני שהוא שולח: "אני אבוא לאן שתרצי ואשב לידך. אני באמת פשוט מתגעגע, אני לא אפריע לך". אני עונה לו בהודעה עם חיוך, מניחה את הטלפון ומשהו בי זז. אני שולחת לו הודעה נוספת עם שעה וכתובת ואומרת לו שאם הוא יפריע אבקש ממנו ללכת. הוא עונה ב: "כמובן" ואני נכנסת למקלחת.
כשהוא מגיע אני כבר שם, מקלידה במרץ והוא מתיישב לידי בשקט. אני מצביעה על הלחי, הוא נושק לי ואני חוזרת להקליד. כשהמלצר מגיע ושואל אותו אם הוא ירצה משהו אני נותנת לו פיסת נייר שכתוב עליה "קפה". הוא קורא ועונה לו: "היא תרצה קפה, אמריקנו חזק עם חלב קר בצד ואני רוצה קפוצ'ינו." כשהמלצר שואל אם הוא ירצה משהו נוסף הוא בודק שוב את הפתק ועונה לשלילה.
הקפה מגיע וכשהוא מרים את הכוס ללגום אני מניחה יד על שלו, הוא עוצר ואני נותנת לו שקית, הוא מציץ פנימה ואני שומעת אותו מפסיק לנשום. עוברות כמה שניות קצרות, הוא קם והולך לשירותים עם השקית. כשהוא חוזר הוא נותן לי אותה, ריקה. אני מחייכת.
הוא שותה ויושב שם ואני עובדת/לומדת, מדי פעם אני מרימה אליו מבט והוא מחייך אלי. מדי פעם אני לוחצת על השלט הקטן שלידי והוא קופץ בכסא ומעוות את הפנים, הוא שונא את הקולר החשמלי לזין, אני מחייכת.
הזמן עובר ואני לוקחת הפסקה, אנחנו משוחחים ואני מניחה עליו רגל, הוא שואל אם הוא יכול ללטף ונענה בשלילה. עוברות כמה דקות, אני לוחצת על השלט הקטן ואומרת: "טוב, נחזור ללמוד, עכשיו אתה יכול ללטף". אני חוזרת לדפים ולמחשב והוא לידי, מלטף את הירך ונראה מרוצה מעצמו, זה נמשך ככה כשעה. אני מעבירה לו פתק נוסף והוא מחפש את המלצר. כשהוא מגיע הוא מזמין לנו לאכול ולא עוזב את הירך שלי לשנייה. אני שולחת יד אל עבר השלט והוא מזנק בקטנה לפני שאני לוחצת, אני צוחקת והמלצר נראה מעט מבולבל. אני קמה לשירותים וכשאני חוזרת אני מגישה לו כוס חד פעמית: "חם היום, תשתה, שמתי לך בפנים קרח". הוא מסתכל עלי במבט מבקש, אני מבינה ושואלת: "אתה רוצה להשאר לידי?" הוא מהנהן ולוגם. אני מחייכת אליו, מלטפת לו את הראש ומאיצה בו לשתות הכל, הוא שותה ורק כשהוא מראה לי את הכוס הריקה אני מתיישבת לידו.
אני נותנת לו שקית קטנה ונפלט לו: "מה עכשיו?" לא מתוכנן ואני פורצת בצחוק. הוא מסתכל ומחייך, בשקית יש מברשת שיניים ומשחה, הוא הולך לצחצח שיניים וכשהוא מתיישב לידי אני מצביעה על הלחי, הוא נושק לי ואני חוזרת להקליד.
אולי אמשיך אחר כך, עכשיו אני צריכה לחזור ללמוד ולעבוד. מי יודע, אולי עוד אגיע היום לבית קפה.
