לפני 4 שנים. 31 באוגוסט 2019 בשעה 19:43
אני מתעוררת ורואה שמחכה לי הודעה ממנו, לאחר שבועיים שלא שמעתי ממנו.
"בוקר טוב, גבירתי" ואז הוא מתקן את עצמו.
"בלי גבירתי, בעצם. זה הגיל, או הזמן".
אני מצרה על כך שפספסתי אותו וקצת מחייכת מזה שה"גבירתי" עדיין נשאר בו.
אני ממשיכה לחשוב על זה ומבינה משהו שגורם לי להצטער, בשבילו. בניגוד להגיון, הזמן שעבר מאז ששחחררתי אותו לא גרם לו להפסיק להרגיש כלפי את מה שהוא מרגיש ואת המקום שלו מולי. ההיפך קרה, הזמן שעבר גרם לו לשכוח, לשנייה קצרה, שהוא כבר לא רשאי לפנות אלי ככה.
ואז גם יכולתי לשמוע העצב והגעגוע שלו, כשהוא תיקן את עצמו.
נ.ב.
זה מצחיק שגם אצלי יש עדיין שאריות של בעלות. כמעט ופרסמתי את הפוסט בבלוג של הפרופיל שלו. רק אחרי שהקלדתי את שם המשתמש שלו והתחלתי להקליד את הסיסמא הבנתי שזה לא שלי יותר.