יש ימים שאני מתעוררת וכולי בדס"מ. מעין אי שקט כזה, שאני לא באמת רוצה להשקיט, רק להרגיע מעט.
אני מתמתחת במיטה כשאני מתעוררת ואני לא מבינה למה אין לשון בבית השחי שלי.
אני מצחצחת שיניים ומדמיינת רעשים של קומקום וכוסות ולא מבינה למה אין כוס קפה ליד המחשב שלי ושום שפתיים לא מחכות לכף הרגל שלי.
אני מסיימת את ארוחת הבוקר שלי, מלא אבטיח, ולא עוברות חמש דקות ואני ממש צריכה להשתין ואני תוהה אם לשתן שלי יהיו טעם וריח אחרים.
אני מחסלת יחסית מהר את המיילים הדחופים (תודה ריטלין), אז אני הולכת לחפש שוב את הקולר החשמלי. אני נתקלת בקיין בארון ואני מסתובבת לחפש כפות רגליים חשופות להכות בהן.
אני גם מוצאת את התיק הקטן עם הגומיות ומדמיינת רגל עם גומיות לאורכה ואותי מותחת ומרפה גומיות בעוביים שונים, אני שמה לב שאני רטובה.
אני תוהה אם לאונן ובא לי לשלוח הודעה: "אני צריכה לשון ואצבעות. עשר דקות את.ה אצלי. אולי אתן לך לרחוץ אותי אחר כך".
ואז אני חושבת לעצמי, אם כבר גמרתי וכבר רחצו אותי, שיסיעו אותי לעבודה. חם בחוץ. ואם אין לו.ה רשיון, אז שיזמינו לי מונית, גם טוב.
לפני 5 שנים. 1 בספטמבר 2019 בשעה 7:37
