טוב, לא אני, אני זקנה.
בערך עכשיו, לפני 20 שנים, א' התקשרה אלי, שיכורה ובוכה וסיפרה לי שהיא שכבה עכשיו עם ג׳. אני זוכרת שהייתי מופתעת משני דברים, האחד זה איפה לעזאזל הם נפגשו והשני זה למה איתו היא איבדה את הבתולים. חשוב לציין, ג׳ היה החבר שלי בכמעט שנה האחרונה, א' חברה מגיל 14 בערך.
אז היא בוכה ואני מבולבלת. אני עושה מה שמאפיין עוד היום ואומרת לה שאני צריכה זמן עיבוד ושאני אתקשר כשאראה לנכון. ג' לא מספר לי כלום ואני מתנהגת כאילו הכל כרגיל. כעבור יומיים אני משוחחת עם א', היא מסבירה לי, עונה על שאלות ובעיקר מתנצלת. אני מבקשת ממנה לא לספר לג' שהיא סיפרה לי והימים הבאים קשים, אבל אני סולחת.
ג' לא מספר לי ובערך חודש אחר כך אני שיכורה ואחרי שאנחנו שוכבים אני מספרת לו שאני יודעת ואנחנו מתפוצצים. הוא כי הוא מתגונן ואני כי הוא שיקר לי. ההתפוצצות אורכת כמה ימים שבסופם אני מודיעה לו שאנחנו נפרדים ושלא ידבר איתי יותר. שבוע לאחר מכן הוא נכנס להתקף מאניה ומשטרת חיפה מזמינה אותי לשלות אותו מהמזרקה, אני מגיעה. כשבוע לאחר מכן מגיעה הדיפרסיה והוא מתקשר, אני מגיעה. את הימים הבאים אני מבלה בצבא בבקרים ואיתו בערבים. כשהוא מתחיל לחזור ליציבות אני מזכירה לו שאנחנו לא ביחד והולכת.
הוא מתקשר אלי כמה ימים אחר כך ואני לא עונה. הוא מתקשר שוב, אני עונה אבל מסרבת להיפגש. הוא מבקש שוב להיפגש ואני ילדה בת 18.5, מאוהבת ומעריצה, אני מסכימה.
אני מתיישבת מולו ואומרת לו שידבר, אני אקשיב ואלך. הוא אומר (בערך) ככה: "שמת לב שלא כעסת ונפגעת מזה שהייתי עם אחרת? בשום שלב לא הטחת בי את זה. לא הפסקת להגיד לי שאת כועסת כי שיקרתי, כי הסתרתי, כי לא אמרתי מה אני רוצה. גם הדגשת שעם א' את בסדר, כי היא היתה כנה". ואני הקשבתי. "את יודעת, לא כולם חושבים שקשר מחייב בלעדיות מינית. יש כאלה שמגדירים בגידה בחוסר כנות, לא בלשכב עם אחרים. אני חושב שכדאי לך לבדוק את זה. שאולי מתאים לך שיהיו לך כמה חברים", הוא המשיך ואני הקשבתי, שמעתי ואמרתי לו שאני הולכת.
בחצי שנה אחר הכרתי נשים וגברים והייתי עם לא מעט (אף פעם לא הייתי פוריטנית (: ), לכולם אמרתי "אני אהיה איתכם, אבל גם אחרים". חלק הלכו, חלק נשארו וזה היה סתמי (גם אם מתמשך) ועם אחד מהם זה הפך לתחילתו של קשר. אחרי חצי שנה התקשרתי לג' ואמרתי לו: "אני אוהבת אותך ורוצה להיות אתך, תעזור לי לבדוק את מה שאמרת לי? אני עם מישהו עכשיו, בוא ננסה שוב". הוא הסכים. היינו יחד שנתיים.
אז לא היו, לפחות עד כמה שידעתי, המושגים "פולאמוריה" ו"א-מונוגמיה" אני הייתי פשוט: "תקשיב.י, אני לא חושבת שזוגיות מחייבת בלעדיות". זה התחיל באוקטובר לפני 20 שנים, ככה לפחות חשבתי. מניחה שאכתוב בעתיד על הבלחות מוקדמות יותר של זה, שלא ידעתי מה הן אומרות.
והנה, אני חוגגת 20 למודעות שלי. מתנות יתקבלו בברכה (:
