אני בפגישה עם רואת חשבון, מציפה את הראש שלי בעוד מידע הכרחי, אבל מבלבל.
היא מסבירה לי על הוצאות מוכרות, החזרים, קבלות וכו' ופתאום הוא קופץ לי לראש. ככה פתאום אני מוצאת פתרון לבעיה שכבר אין לי.
אני נזכרת שהיה שלב שרציתי להרחיב את השימוש הכלכלי שלי בו ובחרתי שלא, כי זה היה עלול לעורר חשד אצל אישתו. אני חושבת שאפילו לא שיתפתי אותו אז בדיון המאוד ארוך הזה שהיה לי עם עצמי. אז הפתרון היה שפשוט לא אקח יותר. והנה, בשיחה חשובה על העתיד הכלכלי שלי מצאתי פתרון אחר. אם הוא עוד היה שלי אז הוא פשוט היה "שוכר" את שירותי. אני הייתי משתמשת בו איך שבא לי ופשוט מוציאה לו קבלה בסוף כל חודש. אני מדמיינת את התגובה שלו לפתרון הזה, את הפחד, הריגוש, תחושת הכניעה שלו, תחושת הבעלות שלי. אני מעוררת.
אני צריכה פגישה נוספת עם רואת החשבון, חצי ממה שהיא אמרה לא הבנתי והחצי השני נעלם כשדימיינתי.
