אני יושב מול המסך ואת האמת לא יודע מה לכתוב.
בוהה באותיות שאני מקליד ושואל את עצמי עד כמה באמת בא לי לפרוק את כל החרא שיושב לי בפנים.
אבל הגעתי לתובנה בסופ"ש הזה, עד כמה אגו מעצבן אותי. עד כמה אני נותן מעצמי, לאנשים שחשובים לי ולא מקבל אפילו את המעט שזה אנושיות, חזרה.
זו שהייתה הראשונה, תוכנן שהיא תגיע לסופ"ש לפני שהחלטתי לשחרר אותה, למרות שלא היה לה קל נפשית, היא הגיעה. אתמול דיברנו לתך הלילה, כהרגלינו והיא אמרה לי שאני חייב לעצור כדי לקחת אוויר לנשימה. נעמדנו ליד החלון, היא הדליקה לשנינו סיגריות. הסתכלתי עליה ואמרתי לה שלאור נרות עם שיער פזור, שמוט הצידה היא כל כך יפה. היא חייכה ואמרה תודה. זה הזוי שלפני חודש היא לא ידעה לקבל את המחאות ועכשיו, גם כשהיא מסמיקה, היא יודעת לקבל אותן.
לעניינינו...
דיברנו והיא אמרה לי שאני ממהר. בגלל הרעב שלי אני לא שם לב שאני נחפז. "אתה רוצה הכל אתמול ואתה לא עוצר בגלל הרעב שלך, אתה פשוט חייב לטרוף הכל ומיד בנשימה אחת וזה לא עובד ככה כי הן נבהלות ובורחות". אני יודע שהיא צודקת ובגלל זה אני צריך אותה. היא קול ההיגיון שלי. היא רואה את מה שאני מפספס.
אמרתי לה שאם אמצא רק אחת שתיתן לי את הכל. גם בצד הנפשי וגם בצד המיני. מישהי שהיא לא רק חור אלא בחורה עם שכל שאני יכול לדבר איתה, מישהי אנושית ורגישה, מתחשבת ומבינה ומכילה לא פחות ממני, אני מוכן לשקול אופציה למונוגמיה עם יחסים פתוחים ומסתשנות מזדמנות. לא אמרתי את זה כדי לפייס אותה או את עצמי. אלא כי אני מבין למה נשים כל כך פוחדות לגשת אליי.
אז סבבה שחלק גדול מנשים אומרות לי "וואו אתה חתיך, איזה סקסי, אתה דומה לויקינג"- הכל טוב ונחמד אך בסופו של יום אני שוב לבד וזה פשוט נמאס.
אני שוב אומר לה שאני שונא את הבדידות הזאת ושאמות לבד. היא צוחקת ומשיבה "כשתהיה זקן ולא סוטה, אני אבוא אליך ואמשיך להיות הנשלטת שלך אבל אמצא לך נשלטת פיליפינית"- אנחנו צוחקים. אני שמח שהיא יודעת לשבור את המקומות הקודרים האלה בהלצה שטותית.
על הבוקר יצאתי לסידורים לפני שאני הולך לחדר כושר.
כשחזרתי היא כבר הייתה ערה. מכינים קפה ונכנסים לחדר עבודה, היא רואה שאני כועס. שאלה מה קרה ואני מספר ואז היא מנתחת את המצב ברוגע. כרגיל, היא צודקת אבל זה פשוט מייגע.
פשוט אין לי כבר כוח לכל משחקי החרא האלה. אין לי. אני מסתכל על הניתוח מהצד שלה ורואה שזה אשכרה התנהגות ילדותית של חוסר בטחון כשאין בפועל שום סיבה לכך.
קיצר נשבר לי ממשחקים.
אני הולך לשרוף את האגרסיה בחדר כושר.
