אני אוהב, מידי פעם, לשבת לבד על הבר. לתת תשומת לב לבירה שלי, לכוס, לקצף. להתעמק בתחושה שמסחררת אותי בעודי גומע לאט, תוך התעלמות מהעולם שסביבי. יהיו אלה אנשים, עשן או מוזיקה. בדרך כלל, בזמן שאני מהרהר, אני מחכה (ולא מבקש) שינגנו ארנב לבן. ארנב לבן בורח, ארנב לבן ממהר. אם במקרה הוא מנוגן, אני מקשיב למילים, מתרכז לבדי בעיניים עצומות לשתי דקות בצלילים. ארנב לבן גורם לי לחשוב. ארנב לבן גורם לי להרגיש. ארנב לבן גורם לי לתהות מי אני, בפסיכודליות מלוות אותי רצונות. אני רוצה לקחת כדור שיהפוך אותי לקטן מספיק כדי שאכנס לארנקך, אבל אני יודע שפנטזיה לחוד, ובמציאות אמצא את עצמי שובר את כדור הבדולח שבו אני כלוא. אני רוצה לקחת כדור שיאפשר לי לחנוק אותך, אבל מבט מאיים מצידך יוריד אותי לברכי. אולי אין כדורים. אין דרך להגיע לעצמי מלבד נסיון. לנסות להתמסר, להכנע ולתת את עצמי בצורה שאותה אני חולם. לנסות להרגע, לאפשר לך להפוך אותי לרכושך. יש בי מרד, מרחב וצרכים. אולי תצליחי לגרום לי להפטר מהרגלים מגונים. סבלנות, כנראה תהיה הדרך. סבלנות בעיקר שלי. אני מקווה שהיוגה תעזור.
לילה טוב. אני צריך לקרוא שוב את "פחד ותיעוב".
