אבן ומים

נשלט

מרכז

44

רווק

אני מבקש להכנס בחיבוקך,
להנעל בין זרועותייך,
הכניסיני תחת כנפך,
הרשי לי להניח את ראשי על שדייך,
לחלוק בחומך,
להתאדות כמו טיפה מזיעתך.
עד שנתאם פעימת לבבות,
ואז תשלחי אותי ממך,
תלכי ממני,
משום שאינך יכולה לקבל,
את הפצעים,
ואת השריטות,
ותותירי אותי לבד שוב,
מחפש את החיבוק הבא.

אני האבן.
עת היורה טרם באה,
טרם נטפו הגשמים על גופי.
לכן לא נחצבו חולשותי,
ואין אילוף לפרעותי,
על כן נפלאו ממני פלאים,
ואין ברוחי
את סימני אשת המים

קיימים.

בא והולך, אמיץ ופחדן,
בורח וחוזר, רוצה ונעלם.
הנני כאן שוב, אולי לתמיד,
יתכן שרק לקצת.
התעוררה בי השראה לקבל,
את מי שלא תהי.

7 באוג׳ 2018

3 במאי 2004