מי שאני

ניסיתי. לא יודע אם ממש יצא לי. החוויה תמיד מהנה.

הצלחת עמדה במרכז המיטה, עליה נח מנגו צונן, חתוך באופן מסורתי לפרוסות שתי וערב. אגלי מיםעסיסי ורטוב, מפתה אך יחד עם זאת...'אני לא ממש רוצה' הוא אמר, בוהה בפרי הבשל ומלקק את שפתיו. היא הביטה בו בעיניים בעיניה החומות, כיווצה את גבותיה ואמרה שוב: 'תאכל את זה'. קולה מצווה, טון אחיד וברור. הוא הסיג את פניו לרגע, נשך את שפתו התחתונה. כתום, בוהק. נראה טעים כל כך. 'לא רוצה’ אמר והביט בה. ‘למה?’ שאלה, פיה נותר פעור. ‘זה משאיר שיערות בין השיניים' אמר בקול חלש, רועד מעט. היא צחקה והצביעה על הפרי. ‘מספיק עם התירוצים!’ הוא הוציא את לשונו, ליקק את פינת המנגו וסגר את פיו. היא חייכה, עיניה פקוחות לרווחה. 'תעשה מה שאמרתי לך. אני אתן לך קיסם בסוף'. הוא שוב התקרב, פתח את פיו ונעץ את שיניו בקוביות שהיו מחוברות עדיין לקליפה. 'לא כל כך חזק!' קראה וסטרה ללחיו. הוא זינק לאחור, ליטף את פניו והביט בה מלמטה. דמעות החלו נקוות בעיניו. 'תנסה שוב'. אמרה וסימנה לו להתקרב באצבעה. הוא הנהן בראשו והוציא את לשונו. ממלא את החיך בעסיס הפרי. 'ממממ... כן ככה' אמרה בחיוך. היא נשענה לאחור, החיוך שעל פניה נעלם, הופך לפס דק כאשר שפתיה מתכנסות ומתכווצות. ‘תמשיך’. לחשה או גנחה. היא עצמה את עיניה וליטפה את שיערו בעודו מסיים את המנגו, שבשרו התחמם ככל שהתקדם באכילתו. גופה רעד קלות, נשימתה מהירה ורדודה. לבסוף, משהתרצתה, משכה את ראשו בעדינות וחזרה לפקוח את עיניה ולהביט בו. ‘לא היה כל כך נורא. נכון?’ הוא נד בראשו וניגב את פיו בידו, התיישב והשפיל את מבטו. ‘מצויין’ אמרה והורידה את הצלחת מהמיטה. ‘עכשיו אתה יכול ללכת לקחת קיסם’.