"הפעם זה יהיה שונה" חשב לעצמו, המכונית דוהרת תחת השמש המדברית. המזגן רוחש, ממלא את חלל הרכב בקרירותו. "הפעם אני אחליט!" סינן מבין שיניו, מדמיין את עצמו מכניע אותה לגחמותיו, קורע את בגדיה, המבט בעיניה מתחנן ואומלל. הוא יתפוס אותה הפעם, החוטיני הצהוב יקרע תחת אצבעותיו, והוא יחדור לתוכה באלימות. היא תתחנן לרחמים.
רגלו מעכה את הדוושה, המכונית מאיצה על האספלט הלוהט, שמעלה הזיות עמומות מתוכו. "כן," לחש, "אני אחנוק אותה. אניח את אצבעותיי על גרונה ואלחץ עד שעיניה יתהפכו בארובותיהן. עד שירכיה ירעדו בזמן שאני דופק אותה". הוא ליקק את שפתיו. הפעם הוא יוריד אותה, על ארבע, כמו כלבה. הפעם הוא יהיה הגבר, הוא זה שיחליט. היא תכנע לו והוא... הוא יזיין! היא גם תמצוץ לו. יתפוס אותה מהשיער ויזרוק אותה על הברכיים. היא תפתח את הפה באימה והוא ידחוף את איברו לתוך פיה, עד לגרונה. היא תחנק. תשתעל. תתחנן. "אני לא ארחם עלייך, כלבה!" צעק בתוך הרכב וצחק. כל כך מצפה לזה, הזקפה קשה בין רגליו. הוא הרגיש חזק כל כך, בשליטה. אין לה סיכוי, הפעם. היא תהיה מתחתיו.
הוא פתח את הדלת בעדינות. החום מתוך החדר גרם לו להזיע. מבטה נעוץ בו מהכיסא ששעון על הקיר הנגדי. "סגור את הדלת ורד על ארבע, כלבלב קטן שלי". היא אמרה בקול שקט.
הוא הצליח לחכות חמש שניות שלמות.
"כן נסיכה".
