מי שאני

השינה מסרבת לבוא.
עקשנית, חסרת הבנה,
כאילו מסרבת להבין,
את שעוללה, את אשמתה.
היא לא איתי,
לא קרובה ולא רחוקה,
פשוט לא נמצאת.
בחום של סוף הקיץ,
שרוע בתוך שנאתי,
דמי מתבשל ומשחיר,
ורק רוע זורם בעורקיי.
אין צדק פואטי,
אין סוף שלם.
רק מציאות.
וכמו השינה,
גם היא רחוקה ממני.